?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

הפתרון המרכזי לבעיות בחינוך – קליפ סיכום שנה

IMG 0209 new

"לאט לאט הצטייר בעיני את מה שאני מגדירה היום כפרדוקס הגדול ביותר בחיינו. דווקא בעידן שבו הגענו לשיאים והישגים מרשימים בטכנולוגיה, ברפואה ובמדע, נותרנו חסרי אונים לנוכח השאלה הכי בסיסית וקיומית - כיצד לחנך את ילדנו?!" איילת וורקנה, סטודנטית לתואר שני בחינוך, מסכמת את שנת 2012

  • מאת, איילת וורקנה, סטודנטית לתואר שני בחינוך, אונ' העברית

אם לפני חמש שנים הייתם שואלים אותי מה דעתי על חינוך ללא ספק הייתי אומרת שזה תחום חשוב שדרכו נוכל ליצור שינוי חברתי ושחייבים להשקיע בו כדי לקבוע את עתידנו ועתיד ילדנו, אלא שהמרחק בין המילים הללו לבין הצורך שלי לעשות משהו לשם כך היה גדול מידי. אבל לפני שלוש שנים הצורך הזה השתנה כשמתוך תחושת שליחות החלטתי לרתום גם את עצמי לשינוי ונכנסתי בשערי האוניברסיטה ללמוד חינוך.

בתחילת דרכי הייתה בי התקווה שמתוך העיסוק בשאלות היסוד כמו מהו חינוך ומה מטרתו, אוכל לקבל כלים שיסייעו לי להתמודד עם המציאות החינוכית הכאוטית שמתגלה היום ויסללו בעבורי דרך בטוחה יותר אל העשייה החינוכית. אך מהר מאוד התקווה הזו התנפצה לרסיסים כשהגעתי לשיעור הראשון בקורס שכל ענינו ומהותו הוא העיסוק בשאלות של מטרות החינוך. איזה יופי! חשבתי לעצמי, הרי לא יכול להיות מקום טוב יותר וחשוב יותר לפתוח אתו את השנה – קודם כל להבין לשם מה?

בתחילת השיעור המרצה הציג את מטרות החינוך הראשונה שמוגדרת בחוק החינוך הממלכתי: "לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו..."  חשבתי לעצמי שזו בהחלט מטרה ראויה ושלא מין הסתם היא מוצבת בראש כל המטרות, הרי חינוך צריך להתחיל קודם כל מאהבה. אז הרמתי את האצבע ושאלתי: "איך מחנכים לאהוב אדם?" בתגובתו של המרצה הבחנתי כי הייתה ניכרת מבוכה קלה כשהוא השיב: "זאת באמת שאלה טובה. עוד נדון עליה בהמשך..." אבל התשובה לא הגיעה. גם לא כשסיימתי את התואר.

לאט לאט הצטייר בעיני את מה שאני מגדירה היום כפרדוקס הגדול ביותר בחיינו. דווקא בעידן שבו הגענו לשיאים והישגים מרשימים בטכנולוגיה כמעצמת הייטק עולמית, ברפואה שהאריכה את תוחלת החיים שלנו ובמדע כשהפכנו לאחת המדינות המובילות ביותר במחקרים העולמיים, נותרנו חסרי אונים לנוכח השאלה הכי בסיסית וקיומית - כיצד לחנך את ילדנו?!

הפתרון המרכזי לבעיות בחינוך


מתוך פנימיות מחנכת שכבר החלה להתגבש בי לא יכולתי להסכים לקבל את הפרדוקס הזה וידעתי שמעבר לכל ההגדרות המלומדות ישנה תשובה לשאלה, תשובה שתעניק תוכן ומשמעות לחינוך. הרגשתי שאני חייבת לחפש וגם למצוא אותה. וכך מפעם לפעם מצאתי עצמי במפגשים ישירים עם  אנשי חינוך רבים סביב השולחנות העגולים בשיחה על האתגרים החשובים של החינוך.

עם הזמן גיליתי שבין המבוכה שעולה מתוך השאלה כיצד לחנך את ילדנו ואת עצמנו לנוכח המציאות המשתנה, לבין האידיאלים הנשגבים שמתווים את הדרך לשאלת מהו החינוך הראוי עליהם אני לומדת באקדמיה, ישנה  שיטה  חינוכית נדירה שמאחוריה עומדים הורים ואנשי חינוך שמזמנים לנו הזדמנות מיוחדת למפגש עם חינוך שקודם כל יוצא מתוך ההבנה של העולם בו אנו חיים. שיטה המאגדת בתוכה עקרונות של הדדיות ושיתוף פעולה, כאלו שתואמים לעולם המתגלה ככפר גלובלי קטן בו נרקמים יחסי אנוש בקשר של  תלות ההדדית. שיטת חינוך אינטגראלי שמבוססת על ההבנה שחינוך  צריך להיות מבוסס על קשר אנושי, חום ואהבה.

דרך המפגש עם העשייה הזו הבנתי שהעולם המקושר המתגלה כיום וההשפעה שיש לכך על חיינו, מחייבים אתנו לפתח בילדינו (וקודם כל בנו), רגישות להבין שההצלחה שלהם תלויה בהצלחה של חבריהם, מכוון שכולנו חיים במציאות מקושרת, תהיה בכך יכולת לסלול עבורם את הדרך להבנה טובה יותר של מקומם בעולם.

כמו שנוהגים לומר, גם אני סבורה שכל משבר הוא גם הזדמנות להתחלה חדשה ובמיוחד בימים אלו כששנה חדשה ניצבת בפתח, שנה המזמנת לנו אפשרות לראות איך על רקע המשבר בחינוך מתפתח מצע שיכול להצמיח ולהניב את השינוי האמיתי. שינוי שביסודו הוא שינוי ערכי והוא יכול לקרות רק אם באמת נרצה בכך. רק אם נפקח את העיניים ונבין שכבר אי אפשר להמשיך באותה הדרך.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך