?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

משפחות מאושרת משחקות משחקי חיבור

HTkVqkfB4V3cTfHBcAOHPZ8 gsNn0uZiuWqQkv5oWaI new

"אימא, משעמם לי מה אני אעשה?" מכירים את השלב? סדרה חדשה של משחקי חיבור תהפוך את השעמום לשמחה, ועל הדרך גם תכין את הילדים לחיים

  •  מאת: ניב נבון - מנהל תוכן חינוך

"יש לנו צ'אנס אחד לתפוס את תשומת הלב שלהם. אם נצליח הם איתנו. אם לא, העסק יתחיל להתפזר", אמר לי דור, "מדריך משחקי חיבור" ותיק בתנועת הערבות.

גן סאקר בירושלים זה אחד המקומות ההומים בארץ להיות בהם ביום העצמאות. דור ואני במשימה מיוחדת. למסור לנופשים את החוויה העוצמתית שבמשחקי החיבור. הידיים של שנינו מלאות במתנות לחלוקה – חוברות "משחקי חיבור למשפחה".

"אוקיי... שלום חברים וחברות, מה שלומכם?" הוא קרא בקול מלא חיים שאי אפשר להישאר אדישים כלפיו.
ארבעה גברים וחמש נשים הסתכלו אליו בו זמנית. הם ישבו מסביב לשולחן פלסטיק עם שתייה ופיצוחים של אחרי האוכל.
"רוצים לשחק משחקי חיבור?" הוא שאל ולא חיכה לתשובה. "אלה משחקים שאין בהם מפסידים".
"איך זה יכול להיות?" שאלה אחת הנשים.
"פשוט מאוד. האתגר משותף לכולם וההצלחה גם של כולם ביחד. רוצים דוגמה?"
"עשו טובה תבואו מאוחר יותר, זה לא מתאים עכשיו", אמר אחד הגברים מסביב לשולחן.
האמת, הופתעתי. לא חשבתי שאחרי כניסה כזו סוחפת נקבל כזו תשובה. הרגשתי נבוך וסימנתי לדור שאנחנו צריכים לעזוב.
"למה מה איכפת לך?" אמרה פתאום מישהי לגבר שהתנגד. "שילכו לשחק עם הילדים".

כך מצאנו את עצמנו ישובים מתחת לצלייה עם ארבעה בנים ושלוש בנות בגילאי 5 עד 16 בערך.
"המטרה שלנו במשחק היא חיבור קבוצתי", הסברתי "זה אומר שבמקום לנצח את כולם אנחנו מנצחים עם כולם."

ראיתי על הפנים שלהם את חוסר ההסכמה עם הרעיון.
"תבינו, זה לא שאנחנו לא מתחרים. פשוט האתגר שלנו משותף. התחרות היא קבוצתית. נגד הזמן, או נגד הישג קבוצתי קודם. והכי כיף זה שכמה שנשתף פעולה יותר, ככה נצליח יותר. ננסה ותראו. רוצים?"

נראה לי שהסקרנות והשעמום הכריעו את הכף אז הם הסכימו.
"נתחיל במשימה פשוטה יחסית, לספור מ-1 עד 10 ביחד. אם שני משתתפים אומרים בו זמנית מספר מסוים מתחילים מהתחלה. מוכנים? קדימה!"

"אחת" – אמרו שני משתתפים בו זמנית. התחלה טובה, אני חושב לעצמי. הולך להיות כאן מעניין.
"אחת... שתיים", שוב בו זמנית. "שתוק, מה אתה מפריע", "נו, מה יהיה..." הם רטנו זה על זה.
אחרי דקות ארוכות שבהן לא הצלחנו לעבור את מספר 7, שאלתי אותם: "תגידו, מה מפריע לנו להצליח?"
"הם עושים בכוונה ולא נותנים להשחיל מילה", "כל אחד רוצה רק להידחף ולהגיד את המספר שלו", הם שיחררו קיטור של האשמות הדדיות.
"זוכרים שהמטרה של המשחק היא חיבור קבוצתי?" שאל דור. "איך לדעתכם נוכל לשתף פעולה? זה בכלל אפשרי? להשלים אחד את השני כאילו אנחנו אדם אחד שסופר מ-1 עד 10?"
שקט של מחשבה התפשט באוויר.
"רוצים שתי דקות לדבר ביניכם ולהחליט?", שאלתי.
"אבל בלעדיכם", אמרה הצעירה שבחבורה.
"אנחנו צריכים להיות יותר מתואמים", "להקשיב אחד לשני", "לתת מקום גם לאחרים", "לרצות שהם יגיעו לפני כמו שהם אמרו בהתחלה..."
התפלאתי לשמוע. פתאום הם נראו לי כל כך בוגרים.
עברו שתי דקות.

1..2..3..4..5..6..7...8..9..10! הצלחנו!!!
הרגשת סיפוק משותף מילאה אותנו.

ההורים שקלטו שמשהו טוב קורה פה הצטרפו. "מה הולך?" שאלה אחת האימהות, "אני רואה שאתם נהנים".
"לא סתם נהנים, מתחברים", ענה אחד הילדים ורץ אליה לחיבוק.
"וואו איזה כיף! אפשר גם להשתתף?"
"בטח!" ענינו. "בואו נשחק ב"זרם של אהבה". מתיישבים במעגל על הברכיים ..."

וככה נשארנו שם משחק ועוד משחק, וכל פעם שרצינו לעזוב ולהמשיך הלאה, הם לא נתנו לנו.
והכי מדהים שלאט לאט הצטרפו אלינו מהמנגלים שמסביב עוד ועוד משתתפים, עד שעמדנו שם קרוב ל-40 איש, כמו משפחה ענקית. וכולנו בשמחה כזו שחייבים לחוות כדי להרגיש. 

נ.ב

אגב, אתם יודעים מה הסוד של המשחקים האלה?

כשמתחברים שמחים. פשוט ככה זה עובד. בדיוק כמו שהעולם הולך ונעשה מקושר והאמרה ש"כולנו משפחה אחת" הופכת מורגשת יותר ויותר. אז התלות הזו יכולה להיות סיוט אם משחקים בלנצח זה את זה, והיא יכולה להיות שגשוג אם משחקים בחיבור. מה שאני בעצם רוצה לומר זה שהסדר החברתי המקושר שנכנסנו אליו לא משאיר לנו יותר מידי ברירות. השינוי הערכי החשוב שאנחנו נדרשים אליו, הוא להפסיק לחשוב רק על "אני" ולהתחיל לחשוב גם על "אנחנו". והמקום הטוב ביותר להתחיל לעשות זאת הוא במשפחה, שהיא הגרעין שיוצר ומחזיק את החברה, ובעת האחרונה הולך ונחלש.

משחקי החיבור מסייעים לנו לחזק ולהעצים את הקשר המשפחתי ובה בעת להניח עוד לבנה בבניין החברה המאושרת. 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך