?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

לחצי מהצעירים אין בגרות – הולך ופוחת הדור? ואולי רק משתנה?

shutterstock 6112753 new
איך מחזירים את החיוך לחינוך? מפתיע לגלות שדווקא במטרת החינוך הנוכחית מצוי הפתרון. צריך רק לעזור לו להתממש

  • מאת: ניב נבון - מנהל תוכן חינוך


משרד החינוך הציג לאחרונה את אחוז הזכאים לבגרות לשנים 2010-2011. הנתונים מעודדים ומדאיגים בו זמנית. תלוי את מי תשאלו. לחצי מהצעירים אין בגרות! ירידה של כ-2% לעומת שנים קודמות. מודאגים? אבל אם תמדדו רק את בתי הספר שמגישים לבגרות, תגלו שבסך-הכל 40% לא זכאים לתעודה, ובעצם יש עליה של 1.2%. מעודדים? ואיך אתם מרגישים עם זה ש-20% מכלל בני ה-17 מפסיקים ללמוד לפני כיתה י"ב?

"'הולך ופוחת הדור אומר ביאליק – ואנחנו שואלים 'האמנם פוחת'? אולי הוא רק משתנה?" במילים האלו מתארת בכאב את המצב דליה לימור, לשעבר מנהלת האגף לחינוך קדם- יסודי במשרד החינוך, "אולי בעצם – כל מה שסביבנו משתנה ואנחנו אך נאחזים בקיים והמוכר ומחייבים את הדור החדש – ללכת בדרך הנראית לנו – בעוד הוא רוצה ומנסה להגיע למקום אחר? האם המבחנים המורים על אי התאמה (של הילדים למערכת) – בוחנים נושאים הקשורים לעולמם של הילדים? למה שמעניין אותם? למה שהם לומדים יותר טוב – כי זה רלוונטי להם?"

ניצב בפנינו דור חדש, שחי ונושם עולם מחובר, מהיר ומקושר. הוא חושב אחרת, מרגיש אחרת, רוצה אחרת. אולי נראה לנו שמדובר בילדים ו"מה הם כבר רוצים ומבינים?", אבל מי ששואל אותם יודע שעמוק בתוכם מסתתר רצון של דור שלם שמבקש להבין: "בשביל מה?". הם כבר לא מסתפקים בתשובות כמו "אתה צריך לקום בבוקר, ללכת לעבודה, להיות ילד טוב, אחר כך ללמוד, להתחתן ולגדל ילדים". הם מסתכלים על העולם הקר והמנוכר שיצרנו, ולא רוצים להסתגל אליו.

הפתרון: לחנך אדם להיות אוהב אדם

מפתיע לגלות שעל פי חוק החינוך הממלכתי בישראל, מטרת החינוך היא "לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד את הוריו ואת משפחתו". למה מפתיע? כי בפועל נעשים כל כך הרבה מאמצים להצליח במרוץ להישגים ולציונים, וכל כך מעט יחסית כדי לממש מטרה נעלה וערכית זו. והתוצאות מדברות בעד עצמן.

כדי להפוך את החינוך ליותר רלוונטי, נדרשת כאן גישה חדשה. בעולם המקושר של היום, המצליחן הוא זה שיודע לבנות מערכת של קשר הדדי עם הזולת. לכן לצד לימוד הידע, במרכז החינוך צריכים לעמוד ערכים של שיתוף פעולה, התחשבות וערבות הדדית. את הערכים האלה צריכים לבנות על ידי דוגמה בפועל ולא בדיבורים.

1) מתחילים מסביבת החברים לכיתה. ידוע שהיא גורם ההשפעה המרכזי על הילד. לכן עלינו ליצור מהכיתות מיני-חברות, משפחות קטנות, שבהן כולם דואגים לכולם. ילד שיספוג יסודות אלה, ייצא אל החיים עם תחושת שליחות לבניית חברה דומה גם בעולם שמחוץ למסגרת הבית-ספרית.

2) סגנון הלימוד – על הילדים לשבת במעגל ולא בטורים ובשולחנות נפרדים. עלינו לשאוף לשיח פורה בין שווים, והישיבה במעגל שבו כולם רואים ושומעים כולם, תורמת לאווירה השוויונית. במהלך הדיון - דואגים שאף אחד לא יכפה  את דעתו, ומקשיבים לדעה של כל אחד. כך מגיעים ע"י דיון פתוח ובירור משותף להסכמה כללית של הקבוצה.

3) ביטול המבחנים – יש לבטל את המבחנים, הציונים וההערכה להישג ולידע אישי. במקום להלחיץ נפשית את הילד ולעורר תחרות וקנאה, יש להעריך את תרומת האדם להישג הקבוצתי. מחקרים הוכיחו כי למידה משותפת מועילה לאין ערוך להתפתחות הילד, ליצירת יחסים בין-אישיים חיוביים, להערכה עצמית גבוהה יותר, לבריאותו הנפשית ואף למצוינות האישית של הילד.

אנחנו יכולים להחזיר את החיוך לחינוך. זה ממש פה קרוב בהישג ידינו. צריך רק לשים את תשומת הלב למקום הנכון, להתמקד בערכים במקום בציונים. אז יגדל כאן דור שיוכל להשיג כל אתגר והישג שירצה, בגלל שיהיה להם את המפתח להצלחה, הם ידעו שכדי להצליח בחיים צריך לפעול ביחד ובשיתוף פעולה.

לעקרונות חינוך נוספים.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך