מאמרים וטורים

למי טוב יום לימודים ארוך בגנים? בטח לא לילדים

"משרד החינוך, כמתבקש משמו, אמור להיות הגוף המקצועי שאמון על טובת הילד מעל לכל: מעל טובת המשק הכלכלי, מעל טובת הסכמי השכר של הגננות, מעל טובתו של הממשל שפוזל לבחירות הבאות. התחושה המדכדכת היא שלא כך הוא. איפה שהוא בדרך, בין כל הניירות והסעיפים וההסכמים, משרד החינוך שכח את הילדים.

איפה הילד, בתוך כל הרפורמה הזאת? הילד בגן עד שתיים. ואחר כך הוא בצהרון עד ארבע או חמש. הילד נשכח. שכחנו אותו, במירוץ שלנו היום יומי, שכחנו מה הוא צריך ומה טוב לו. אסתכן ואומר בוודאות: הילד צריך יותר בית - ופחות גן וצהרון. מי אומר? מי לא. שאלו כל איש מקצוע שלא מקבל כסף כדי לומר אחרת. ילדים צריכים יותר זמן בית.

הצרה היא, כמובן, שהמערכת בה אנו חיים אינה מותאמת לבית ולמשפחה. בתרבות בה מקום העבודה מפרסם את עצמו כ"בית" ואת עובדיו כ"משפחה", בתרבות בה שואלים אותך אם אתה חולה כשאתה יוצא מהעבודה בחמש ומצפים ממך לגדל את ילדיך בסופי שבוע בלבד - אין יכולת ממשית לקיים חיי משפחה והצורך במסגרות נוספות רק הולך וגדל.

איך הולך השיר של גפן? "אתמול בחמש אחר הצהרים הלכנו עם אמא למכולת ובדרך ראינו שהגן שלנו סגור". איזה שיר מקסים, איזה שיר תמים. כלום בו לא יכול היה להתקיים היום! בשעה חמש הגן לא סגור ואמא בעבודה. גם מכולת אין, יש קניון. אנחנו עובדים יותר ומקבלים מעט, רודפים אחר רמת חיים שרק דוהרת ונעלמת מאיתנו אל קו האופק. כמה שנעשה, זה פשוט לא מספיק. הקשר בין הארכת שעות הגן לבין הנורמה החברתית האיומה בה עובד טוב הוא עובד שלא סופר שעות, ברורה. הממשלה מעניקה לנו ברוב נדיבותה את היכולת להשתעבד יותר ולחיות פחות. זו לא רווחה סוציאלית, זה לא חינוך וזה לא צדק חברתי. זוהי חברה חולה, ואת מחיר החולי הילדים שלנו משלמים עכשיו, וכולנו נשלם אחר כך".

קישור למאמר המקורי