ידיעות ומחקרים

חינוך זה טוב, השאלה למה מחנכים?

פרופ' מנואל טרכטנברג, מ"צוות מנואל", הגיע די מהר למסקנה שהפיתרון למצוקות ולדרישות השונות טמון בחינוך. בעודו מצהיר כי מסגרת התקציב לא תיפרץ, טרכטנברג סבור כי הפיתרון האמיתי, ארוך הטווח, תלוי בחינוך.

חינוך? מדוע החינוך תופס את מקומו בקדמת הבמה, כששכבות שלמות באוכלוסייה, לרבות אימהות חד הוריות, מתמודדות עם מצוקות קיומיות, מוחשיות וזקוקות לסיוע מיידי?

כולנו יודעים כי תקציב המדינה אינו יכול לעמוד בכל הדרישות של מעגלי המחאה. גם פרופ' טרכטנברג ומי שמינה אותו, נתניהו, מבינים זאת טוב מאוד.

הוועדה מקפידה, לכאורה, על שקיפות גבוהה ועל דיאלוג שוטף ומתוקשר עם האזרחים. בפועל, מטרתה של ה"הליכה אל העם" היא להרגיע את המחאה ולתת לנו את ההרגשה החדשה,שמישהו שואל גם את דעתנו, שמשתפים אותנו באיתור הבעיות ובגיבוש הפתרונות.

אבל כולנו יודעים, שבשורה התחתונה, לא יונהגו שינויים גדולים בסדרי העדיפויות ובחלוקת המשאבים הלאומיים, פשוט כי זה בלתי אפשרי. אז מה יהיה? ניקח קצת מפה, נעביר לשם, יונהגו שינויים מינוריים, אבל כלכלית, החיים של אף אחד מאיתנו לא ישתנו מהותית, בעידן של "אחרי ועדת מנואל".

הפיתרון החינוכי שמציע פרופ' טרכטנברג, להלכה, משמעותו לאפשר ל"עם" להסתדר בעצמו. המדינה תשקיע בחינוך כדי שאנחנו, האזרחים, נוכל להשתלב, בסופו של דבר, במעגל המועסקים, נרוויח את ההכנסה הדרושה למחייתנו ונתקרב לעצמאות כלכלית. הכול בזכות החינוך, לא רק לילדים, אלא חינוך של כולנו, צעירים ומבוגרים כאחד.

ההיגיון הוא פשוט, אם המדינה תשקיע בחינוך, לא נצטרך להשקיע אחר כך בקבוצות הנחשלות. "בגדול", הרעיון יפה ונכון, צריך רק לשאול למה בדיוק מחנכים?

עד היום, חינכו אותנו, הן באמצעות מערכת החינוך והן באמצעות אמצעי התקשורת השונים, שככל שנרוויח יותר כסף נהיה מאושרים ובטוחים יותר. זאת הנחת הבסיס, ב-ה' הידיעה, של כל כלכלה קפיטליסטית. "בעל המאה הוא בעל הדעה" והרווחה הכלכלית מאפשרת לו "להסתדר בחיים".

ככל שאהיה תחרותי יותר, אגדיל את הכנסותיי ואחסוך בהוצאות, כך אני אמקסם את הרווח שלי. הגיוני, לא? הגיוני מאוד. אלא מה? פתאום כל העולם במשבר כלכלי והנחות הבסיס הכלכליות שעמדו בבסיס השיטה כולה מוטלות לפתע בספק, גם על ידי מומחי הכלכלה המובילים והמפורסמים בעולם, ממש מלב הקונצנזוס. מבחן התוצאה מראה שההיגיון כבר לא אותו היגיון. כלכלות מובילות באירופה על סף פשיטת רגל, העלולות להביא לקריסתו של כל גוש האירו, כלכלת ארה"ב "מגמגמת" ומתקשה להתאושש ובישראל מתקשים להבין שהמשבר הכלכלי בחו"ל ישפיע, בהכרח, גם על הכלכלה שלנו. עד אז, הישראלי חי בתחושה ש"אצלנו הכול בסדר". בפועל, זה רק עניין של זמן עד שגם בישראל נגלה עד כמה המערכת הכלכלית זקוקה לשינוי מהותי, ממש מהיסוד.

הכלכלה משקפת את החברה שבה אנו חיים. עקרונות הכלכלה הם העקרונות של החברה שבנינו. אם החברה היא תחרותית והישגית, גם הכלכלה היא תחרותית והישגית.

כשהסתובבתי ברוטשילד ובמאהלים נוספים, הרגשתי אמירה מאוד ברורה: "לא בא לנו לרוץ יותר... אנחנו דור אחר". ההורים שלנו רצו, אנחנו רוצים לעשות הכול לאט יותר ובכיף. לא רוצים לעבוד 12 שעות ביום כדי לחיות ב"כבוד", לא רוצים להשתעבד למשכנתא כל החיים, רוצים ליהנות מהחיים ולא לראות אותם חולפים לנו מול העיניים. נמאס מ"מרוץ העכברים".

פרופ' טרכטנברג צודק שצריך לחנך, אבל התכנים והערכים עליהם נתחנך מחייבים מהפכה של ממש. אם הוא רוצה לחנך אותנו על פי העקרונות הקיימים והמוכרים, אותו חינוך שקיבלנו ושאנחנו לא רוצים ליישם יותר, לתחרותיות ולהישגיות בכל מחיר, אז טרכטנברג מפספס בגדול.

אני רוצה שיחנכו את כולנו לערכים אחרים. על זה צריך להיות הדיון האמיתי של צוות מנואל.

בהתאם לערכים שנסכים עליהם כולנו ושנרצה לאמץ בחברה, נבנה גם את הכלכלה שלנו מחדש. אין מה לשנות נקודתית, צריך לשנות מהיסוד. החינוך הוא האמצעי היחיד לכך.

• מאת אופיר לוי