ידיעות ומחקרים

מסתובבים עם סכינים: לא רק המשטרה אשמה

" "לא ייתכן שבני 14 יסתובבו עם סכינים ואלכוהול והוריהם לא יידעו", אומרים מומחים לחינוך, ומציעים להורים לחזק את הסמכות ההורית ולהרחיב את פעולותיהן של תנועות הנוער. ומה הקשר בין המרדף לציונים בבתי הספר לאלימות הגואה?
פרופ' יוסי הראל, מומחה לאלימות בני נוער מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן והמדען הראשי של התוכניות הלאומיות לסמים ואלכוהול, אומר כי "טיפול יעיל באלימות נוער מצריך התגייסות כללית של הקהילה, ולא ניתן להסתמך רק על המשטרה או על מערכת החינוך"...עוד הסביר, "בסופו של דבר הנוער הוא בבואה של המבוגרים ולכן ההורים חייבים להיות מעורבים בחיי הלילה של הצעירים, באמצעות סיירות הורים קהילתיות, או שכל הורה בבית ישגיח על ילדיו".
לביקורת על ההורים הצטרפה פרופ' ציפי ליבמן, נשיאת מכללת סמינר הקיבוצים. לטעמה, אלימות בני הנוער נובעת מהיעדר גבולות וסמכות. היא כיוונה לסמכות הורית, והסבירה: "כשמוותרים לילדים שעושים מה שהם רוצים, במטרה שיהיה לילד טוב, כשאין זמן או אין אפילו רצון להתעסק איתו, 'זורמים' איתו ולא מחנכים אותו, כשכולם רוצים להיות החברים של הילד - יש פריצה של כל המסגרות. המצב דורש טיפול שורש - ולא רק במערכת החינוך".
פרופ' יצחק גילת, מרצה לפסיכולוגיה במכללת לוינסקי לחינוך, ציין: "אנו כל הזמן מופתעים מהאלימות הקשה אך למעשה כשמנתחים את המציאות בצורה יבשה אין מקום להפתעות. כל אירוע קיצוני נובע ממכלול של גורמים, ובהם בעיות נפשיות, הקשרים חברתיים ונסיבות ספציפיות של אירועים נקודתיים. הגורם היחיד שאנו כחברה יכולים להשפיע עליו הוא הגורם החברתי והנורמות הסביבתיות שנותנות לגיטימציה גלויה או סמויה לאלימות - אם זה בתוכניות הטלוויזיה, במגרשי הכדורגל ואפילו במערכת החינוך, כשהורים צועקים על מורים ומשפילים אותם לעיניי התלמידים.
ברגע שדווקא אלו שאנו מצפים מהם לנהוג באיפוק מאבדים את הרסן, הנורמות הללו מחלחלות מייד גם לבני הנוער שמאבדים את המעצורים וחשים כי מותר להתנהג באלימות".
אירית תלמוד, מנהלת תיכון דב הוז בתל אביב, הסבירה שכששמים דגש על בגרויות וציונים, פעמים רבות "שוכחים" את הילד. "אני מעריכה כי הנערים שהיו מעורבים במקרי האלימות נשרו ממערכת החינוך, כיוון שהיא אינה מצליחה לתת פתרונות ראויים לתלמידים חריגים ושונים, כאלה שמתקשים להסתגל למערכת הנוקשה של ציונים ומבחנים". לדבריה, "בתי הספר אמורים להכשיר את הילד להיות אדם ראוי בחברה וברגע שאין 'מגע' אישי ואין פתרונות לתלמידים חריגים, הנערים המתקשים נפלטים מבתי הספר לרחוב והדימוי העצמי שלהם נפגע מאוד".
פרופ' אדיר כהן ראש החוג לחינוך במכללת עמק יזרעאל וחבר סגל אוניברסיטת חיפה אמר: "לצערי אנחנו מגדלים דור של נערים 'המכורים' לאלימות קשה שבאה לידי ביטוי בקללות וגידופים ברחוב, בלעג ובשפיכת דמים של נערים אחרים בפייסבוק, בצפייה בתוכניות טלוויזיה משולחות רסן".
לדברי כהן, העובדה שבתי הספר מתנהלים באווירה תחרותית קיצונית, שבמסגרתה כבר מהכיתות הנמוכות הילדים מקוטלגים על פי פרמטרים של ציונים ולא מתוך יחס לזולת וראייה פרטנית של הילד כאדם בעל צרכים משתנים, מוסיפה לאווירה הבעייתית. "התוצר של כך הוא שהילד גדל לתוך אווירה אלימה ומתלהמת המשפיעה רבות על עיצוב עולמו הנפשי, והמדרון הוא תלול מאוד. במקרים רבים הצעירים מאבדים קנה מידה ומאבדים שליטה על מעשיהם" ".

קישור למאמר המקורי