עם ישראל

כף רגלי לא תדרוך על אדמת גרמניה!

ואין מצב שאלמד לדבר גרמנית! לא מובן לי איך ידיד שלי חי ועושה קריירה בקלן כבר שנים?! מכעיס אותי לשמוע על ישראלים ויהודים שחיו בתקופה וחזרו להתיישב על אדמת גרמניה. אולי עבורכם אלו מילים לא רלוונטיות, אבל מבחינתי הן חייבות להאמר. הנושא הזה רגיש מידיי עבורי.

• מאת: שרון פיי

אני שגדלתי על סיפוריה הקשים של אמי ואחיה, ועל סיפורה של השכנה של אימי צ'ובו (שהייתה אחת מקורבנותיו של דר' מנגלה' יימח שמו וזכרו). וכך יוצא שכל צפייה מחודשת באותם סרטים תקופתיים על השואה, מציפה בי רגשות כואבים ומחשבות סוערות על כמה התקופה הייתה הזויה! כן, נראה לי שזו המילה המתאימה ביותר לתאר תקופה עוצמתית, בלתי מתקבלת על שום הגיון בריא.

בכל פעם עלתה בי שוב השאלה: האם הייתי חיה אז אם הייתי שורדת? לא יודעת. והאמת, לא רוצה לענות על זה לעצמי.

בוקר אחד אחיינית שלי תמרה (נערה מתבגרת) ביקשה שאקח אותה לביקור 'ביד ושם'. היא רצתה לדעת יותר גם על הצד של סבתא, וגם על קורות משפחתה מצד אביה שכולם שם נספו בפולנייה. לקחתי אותה.

נדהמתי כמה הדברים מדברים אליה. כמה יצאה משם בהרגשה כבדה ורצינית. הסתכלתי על פניה המזועזעות משהו: "השואה מפחידה אותי" אמרתי לה.

"גם אותי ...שרון... נראה לי שחייתי אז בגלגול הקודם", היא ענתה בשקט.

"אל תעסיקי את עצמך בשטויות כאלה, אי אפשר לדעת..." מיהרתי לענות. כמו מבקשת לא לעסוק בכאב הזה יותר.

"נראה לך ששוב תהיה שואה?" היא שאלה במבט מודאג ונאיבי.

"לא יודעת תמרה...לא יודעת. מקווה שלא. אבל אולי יהיה אפשר למנוע אותה הפעם?! מה את חושבת...?"