?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

עם ישראל

מדוע לזכור?

כמו בכל יום זיכרון לשואה ולגבורה, עוד מעט יונחו הזרים, קבוצת חיילים תירה תרועת אבל, הנואמים בטקס ידקלמו את הסיסמה של "נזכור ולא נשכח", פה ושם ישמעו קולות בכי מעטים, ובכך יסתיים יום הזיכרון ונחזור לחיי שיגרה עד ליום הזיכרון הבא. האם זוהי משמעותו של יום הזיכרון, או שמא קיימת משמעות נוספת?

  • מאת: שרין דוד, דוקטורנטית לחקר השואה

 Art  Documentary photography by Emil Zinger-6

כשאנו סוקרים את ההיסטוריה היהודית, אנו מגלים שמראשית התהוותה היא הייתה רצופה בגירושים, ברדיפות ובפוגרומים שאת שיאן ניתן לראות בימי השואה לפני כשבעים שנה, כאשר שליש מהעם היהודי נרצח. רצח היהודים בשואה הוא רצח חסר תקדים – רצח עם הקיצוני ביותר בתולדות האנושות. מה אם כן הסיבה להתרחשותה? והאם יש לה השלכות לגבינו?

כמובן שישנן סיבות רבות, וההיסטוריונים ייטבו להציע סיבות למכביר מדוע פרצה. אך אני רוצה להתמקד בשתי סיבות מרכזיות: האגו האנושי והעם היהודי.

למעשה, כל אדם רואה עצמו כמרכז היקום וכשולט בו. ארתור שופנהאואר, מגדולי הפילוסופים של המאה התשע-עשרה, טען שהאגו האנושי מביא להרס העולם, ושאילו היה יכול האדם לבחור בין הרס העולם לבין מותו שלו, ברור מה היה בוחר.

הבעיות מתחילות ונגמרות בכך שאנו לא שולטים באגו שלנו אלא הוא שולט בנו. בדומה לאגו הפרטי שהתפתח, כך גם האגו של העמים התפתח, ועם השנים הם מרגישים שעמים אחרים מפריעים להם לקבל את מה שמגיע להם. גרמניה הנאצית, לדוגמה, סברה שמגיע לה לכבוש את יבשת אירופה, לדכא, לנצל, לשעבד ולרדוף את כל מי שעומד בדרכה, ולהשמיד את מי שנתפס כסמל ההופכי ל"יהודי".

שלושת אלפים שנה קודם לכן, בבבל העתיקה, גילה אבי האומה הישראלית, אברהם, כי עלינו להתחבר מעל האגו שלנו ולהגיע לערבות הדדית בינינו. כלומר, להתעלות מעל שנאת האחים הטבעית שגדלה בנו ולהתקשר ללב אחד, באהבה ובידידות. כך בעצם התהווה הגרעין לעם היהודי – ביסודו האיחוד.

עם ישראל אמור להוות דגם לחברה מתוקנת ואיתנה הפועלת מתוך ערבות הדדית. אלא שגם האגו שלנו גדל, ומאהבת חינם נפלנו לשנאת חינם, ולאחר חורבן הבית השני יצאנו לגלות ארוכה וכאובה של כאלפיים שנה. כאמור, בתקופה זו עברנו כעם ייסורים קשים ששיאם היו בשואה.

נכון, התפתחות האגו לא תמיד הובילה לרצח עם, יתרה מכך, בזכות האגו האנושי הגענו להתפתחות המדהימה בכל תחומי החיים שאנו חווים היום. אלא שהבעיה מתחילה כאשר ההתפתחות באה על חשבון הזולת, עד כדי כך שנוצרת התחושה שהכחדת בני אדם ממגזרים כאלה ואחרים יכולה להביא לרווחה. לאורך ההיסטוריה עמים כבשו, רדפו ואף רצחו קבוצות ועמים אחרים כדי להרוויח מכך. אך ברצח העם היהודי יש יותר מכך, ומכאן נובעת ייחודיות השואה.

כחמישים מיליון איש שילמו בחייהם בשל הרצון של השלטון הנאצי להיפטר מהעם היהודי במלחמת העולם השנייה. שנאת היהדות על צורותיה השונות מתקיימת דורי דורות, החל מתקופת המקרא ועד לימינו. בתקופה הנאצית היא תורגמה לרצח שיטתי. לתומנו חשבנו שהאנטישמיות "תמות" עם קורבנות השואה, ועם "מות" המשטר הנאצי, אך התבדינו.

עם הקמת מדינת ישראל ועליית יהודים מכל קצוות תבל אל "הארץ המובטחת" – תופעה יוצאת דופן בפני עצמה – לא רק שתופעת האנטישמיות לא נעלמה אלא שיש לה נוכחות מוגברת בכל ארצות המערב כיום, ואף היא מזוהה כאנטי-ציונית, אנטי-יהודית ולרוב קוראת לכיליון מדינת ישראל הנתפסת כמעוזה של הנהגת היהדות הבינלאומית.

"האנטישמיות הגואלת" של השלטון הנאצי ביקשה ל"פתור" את בעיית היהודים, אשר נתפסו כעם שרוצה לכבוש את העולם ולהחריבו. עַם בעל עוצמה חסרת פרופורציה שיכול להוביל את העולם לאבדון. האם זו הזיה של המשטר הנאצי, שכל הכוח מצוי בידי היהדות הבינלאומית והיא רוצה להשתלט על העולם? ללא ספק! המשטר הנאצי תפס את היהדות כישות אחת, שבעצם עד ימינו היא לא מתקיימת. הפילוג והפירוד בולטים ודווקא האנטישמיות היא זו מעוררת בנו שאלות ודוחפת אותנו לנקוט עמדה אחידה.

תמוה ככל שישמע, האנטישמיות במובן מסוים צדקה. אכן גלום בנו כוח, אך לא הכוח הרסני אלא הכוח העומד בבסיס הוויית העם היהודי – כוח החיבור. הדימוי היהודי השלילי יכול להשתנות בעיני העולם רק אם נשכיל להתקשר יפה בינינו מעל המחלוקות והפילוג בינינו, ולהפוך ל"אגודה אחת".

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך