עם ישראל

מפירוד לאיחוד

• מאת: אביהו סופר, מנהל שיתופי פעולה ב"תנועת הערבות"

מאז ומתמיד התקיים קשר ישיר בין מידת החיבור והאהבה ששררו בעם ישראל לבין שגשוגו. בזמנים שבהם היה העם מאוחד, הוא עמד במלוא תפארתו. שיא הפריחה היה בימי ממלכת ישראל המאוחדת שבה נבנה בית המקדש הראשון. אלא שעם השנים חלק מהעם התחיל להיות מרוכז בעצמו ובצרכיו ואיבד את החיבור עם האחרים. פילוג זה היה הסיבה העיקרית שהביאה לבסוף לחורבן הבית הראשון, לגלות ולפיזורו של העם לכל עבר. תהליך דומה התרחש גם בזמן בית המקדש השני. חזרנו מאוחדים מגלות בבל והצלחנו להחזיר עטרה ליושנה, אבל במהרה שוב נוצרו קבוצות אינטרסים בחברה היהודית, וההידרדרות החברתית הגיעה עד לכך שאפילו הכהן הגדול מכר את משרתו הנעלה למרבה במחיר. החוקיות ברורה: כשהיינו מחוברים, התגלה בינינו כוח החיבור וליכד אותנו לכדי עם שלם ומאוחד, אך כשאיבדנו את הקשר בינינו והאהבה התחלפה בשנאת חינם, התעוררנו למציאות קשה של גלויות וחורבן.

שנים סבלו היהודים בגלות, אולם נראה היה שיחסית מצבם משתקם בימי הביניים. הם השתלבו בקהילה הספרדית והפכו בה לאבן יסוד. עם זאת, התגברות החומרנות והגאווה דחפו את היהודים להתנצר כדי לשגשג עוד יותר, והדבר פורר שוב את המרקם המוסרי של הקהילה היהודית והוביל לאחת הרדיפות הגדולות ביותר בהיסטוריה. כפי שמעידים ההיסטוריונים, האינקוויזיציה נוצרה דווקא כדי לפגוע באותם "נוצרים חדשים". ולראיה: היהודים היו היחידים ששמם צוין מפורשות באיגרת המלכותית שצורפה לצו שאישר את האינקוויזיציה בספטמבר 1480.

הסבל המשותף בעקבות גירוש ספרד ופורטוגל איחד שוב את היהודים בקהילות סגורות. אך גם האיחוד הרעוע הזה התרופף בחלוף שנים, כשהיהודים נחשפו להזדמנויות שפתחה בפניהם תקופת ההשכלה. היהודים שאפו להיות גרמנים ככל הגרמנים – הם הפכו לסופרים, למדענים, לשחקנים ולכלכלנים בכירים. הם הגיעו לתפקידי מפתח ברוב המערכות המרכזיות במדינות אירופה ובעיקר בגרמניה. הם האמינו שהנה, הם מקבלים סוף סוף את ההזדמנות שהם חיכו לה לאורך דורות. אלא שבדרך הם התרחקו זה מזה ונטשו את השורש המשותף שלהם – האחדות. מה שקרה להם בסופו של דבר, חרות בכתובת נוראית של דם בדברי ימי ההיסטוריה שלנו.

הכאב המשותף ושותפות הגורל איחדו אותם בדרישה למדינה בישראל. הם חיפשו בית. הבית שהם ביקשו היה לא רק מקלט מדיני. אחרי שנות נדודים ארוכות הנחנו בצד את החשבונות האישיים, והתעלינו מעל להבדלים בינינו כדי לבנות כאן "חברת מופת". השאיפה הזו לאחדות קרנה מאיתנו לכל עבר. והעולם... העולם הכיר בה, הסתנוור ואפשר לנו להקים מדינה.

אך ככל שנקפו השנים, ה"ביחד" התעמעם, ואת הדאגה לבית המשותף החליפה עשייה שאפתנית איש איש לביתו, לילדיו, לכיסא שלו, למקום העבודה שלו ולאינטרסים הפרטיים שלו. אמנם בעתות מלחמה שוב הגיחה "האחדות לרגע", אבל השסע שהלך והתרחב בינינו, המשיך לפרק ביסודיות ובשיטתיות את המנדט האמיתי שלנו על הארץ הזאת. והיום, השסע הזה הגיע לשיא.

ישראל מודל 2013 היא אוסף של יחידים שחיים בנפרד על אותה פיסת אדמה. מילים כמו "גורל משותף", "משפחתיות" ו"ערבות הדדית" – אותם ערכים שבנו אותנו כעם, זוכות לזלזול ולציניות. הכישלון הזה ביחסים בינינו, ולא כישלון הסברתי או דיפלומטי כזה או אחר, הוא הסיבה להידרדרות המעמד שלנו בעולם. כי כשהאיחוד נשכח מהלב, כשאנחנו מאבדים את הכאב, את ההזדהות, את ה"ביחד", אנחנו מאבדים את היסוד שלנו, ואז גם שאר המדינות מרגישות בתת מודע שאין לנו זכות קיום.

כדי להתמודד עם המצב המסוכן שבו אנחנו נמצאים עכשיו, עלינו לקבל את ההחלטה הבלתי נמנעת – לעורר מחדש את מה שנדמה ששכחנו, את אהבת הזולת, כי היא ורק היא הופכת אותנו לעם. לכן הדבר הראשון שצריך לעלות על שולחן הממשלה החדשה ועל סדר היום הציבורי היא התוכנית לאיחוד העם והחברה. "הערבות ההדדית" חייבת לחזור ולתפוס את מרכז השיח הציבורי.

אם נתחיל לנוע בכיוון הזה נגלה כיצד הלכי הרוח כלפינו משתנים ואנחנו זוכים לרוח גבית, בדרכנו להקים כאן חברת מופת אמיתית.

לחצו כאן לקריאת עיתון הערבות - גיליון מס' 5