עם ישראל

הגורל בידיים שלנו

65 שנה של היגיון בריא לא הצליחו להביא אותנו אל המנוחה ואל הנחלה, אז בואו נשחרר קצת את האזיקים במוח ובלב, וננסה להתבונן על חיינו כאן ב"ארץ ציון, ירושלים", מזווית מבט שונה מהרגיל. מי כמונו הישראלים יודע שכל ההברקות הגדולות נראות בתחילה לא הגיוניות...

33 מדינות בעד, 13 נגד, 10 נמנעות, אלו היו התוצאות בכ"ט בנובמבר דאז. 138 בעד, 9 נגד, 41 נמנעות, אלו התוצאות של היום. אלא שהפעם ה"בעד" פירושו "נגד". נגדנו, נגד ישראל. אין ספק, מתפשטת התחושה שהמדינה שלנו נתפסת בעיני העולם כפיילוט לא מוצלח. הסטארט-אפ שיצא לדרך באותה הצבעה של פעם לא הניע, והמשקיעים מחליטים סופית לרדת מכל הסיפור הזה. לפרק.

איפה אנחנו טועים? מה אנחנו עושים לא בסדר? ולא, אל תתחילו לשלוף לי את המנטרות של הימין וגם לא של השמאל. שום דבר מוכר לא עזר, לא מלחמה, לא שלום. הכול תקוע, והטילים הגיעו כבר תל-אביבה. מספיק דיבורים.

חכם עיניו בראשו

"היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה המה מחכים משיבת ישראל לארץ", כתב בשנות החמישים אחד ההוגים הגדולים של העת החדשה, הרב יהודה אשלג ("בעל הסולם"). הוא צפה ש"כל הציונות סופה להתבטל", אם לא נספק לעולם את הסחורה אשר לה מצפים כולם מאיתנו.

במקרה כזה, המשיך, "עתידים תושבי המדינה לסבול הרבה, שבלי ספק לאט לאט המה או בניהם עתידים לעקור מן הארץ ולא יישאר רק מספר מבוטל, שסופו להיטמע בין הערבים". אותן אומות העולם שהצביעו כמה שנים קודם לכן בעד הקמת המדינה, "ימכרו עצמאות ישראל בשביל צרכיהם" (אשלג, כתבי הדור האחרון).

ההצבעה באו"ם פשוט הזכירה לי את דבריו הקשים הבוקר. החיים לימדו אותי שלא חכם לחשוב שאתה הכי חכם בעולם. ומכיוון שחיו לפנינו עוד כמה אנשים שהבינו דבר וחצי דבר בחיים, שווה לבדוק אם אפשר ללמוד מהם משהו, שיסייע לנו לצאת מהסרט הרע הזה שסוגר עלינו היום. זה לא פלסף, הרי על האוטובוס הבא שעלול להתפוצץ בגוש דן עלולים להיות הילדים שלי בחזרתם מבית הספר הביתה.

דוגמה אישית כחול-לבן

"כְּעַם שתולדותיו וגאולתו קשורות עם גאולת העולם כולו, מן הדין שהוא ירגיש עצמו אחראי לכל העולם" הדגיש שמואל הוגו ברגמן, מאנשי הרוח הבולטים של הציונות, "מעמדה הרוחני של מדינת ישראל מסור לידיו של כל אחד ואחד מאזרחיה". גם זאב ז'בוטינסקי טען בזמנו: "הדוגמה, היא הדרך היחידה והתכליתית גם יחד, להורות לעולם אמת חדשה".

חברת מופת היינו אמורים ליצור כאן על פי חזונם של כל גדולי האומה. "ואהבת לרעך כמוך. בשלוש מילים אלו נתגבשה התורה האנושית הנצחית של היהדות" אמר דוד בן גוריון, "לא די בהימנעות מפגיעה בזכויות הזולת, יחסי אדם צריכים להיות בנויים על שותפות גורל, על עזרה הדדית".

האם יש קשר בין הניכור והפירוד שיש כאן בינינו ביומיום לבין הנפילה ברייטינג של מדינת היהודים בכל רחבי העולם? האם מצבה החברתי-פנימי של החברה הישראלית משפיע על כך שהעולם כולו מלא בשנאה, בשחיתות וברוע? הייתכן שתיקון היחסים בינינו לבין עצמנו יוכל להשפיע במשהו על יחסו של העולם אלינו?

התמצית: להתבונן במראה

"ישראל היא תמצית ההוויה כולה", מסביר הראי"ה קוק, "ואין לך תנועה בעולם בכל העמים כולם שלא תמצא דוגמתה בישראל".

משום כך הוא צפה כי "כשיתרומם ישראל על פי סגולתו האמיתית הפנימית... ליתן לכל העולם כולו צורה חדשה ומתוקנת, אז לא ישראל בלבד יתרומם כי אם כל העולם כולו... אז תחל תקופה חדשה שאין בה שום תערובות של זוהמת הרע, הרשעה וההתקוממות לא תפעול עליה מאומה, הכעס והעצב לא יוכל לשלוט בקרבה, ודאגה על שיווי המשקל של העולם לא יוכל לעלות על לב. אז יבטל כוח הזרוע מעיקרו, והחרב תאבד את עיקר חשיבותה ותהפך לגנאי גמור".

מכל הדברים האלה גם יחד מצטיירת תמונה אחת, מעשית מאוד. חבל על הזמן להביט החוצה, אל מדינות העולם, ולהשתומם על יחסם הלא-הוגן כלפינו. הגיע הזמן להפנות את המבט פנימה, להתבונן במראה ולצאת למקצה שיפורים פנים-ישראלי.

הפוך על הפוך

מסתבר שלפנינו תמיד הבינו זאת: "נצטווינו בכל דור ודור לחזק בינינו את האחדות כדי שלא ישלטו בנו שונאינו" (ספר התודעה). "עיקר המגן בפני הפורענות הוא האהבה והאחדות, וכאשר יש בישראל אהבה ואחדות ורעות בין זה לזה אין מקום לשום פורענות לחול עליהם" (ספר מאור ושמש). "אין הצלחת אומתנו תלויה אלא באהבת איש את אחיו, בהתקשרותנו בקשר אחד כבני משפחה אחת" (ר' שמואל דוד לוצטו).

כשננקה את הזבל שמצוי בינינו, נגלה פתאום שהעולם כולו נקי. השנאה מפנה מקומה לאחווה, ובני הדודים נזכרים שבעצם כולנו משפחה.

למה השיפור תלוי רק בנו, בתיקון היחסים בינינו? כי אנחנו יושבים על השיבר, על הצומת המרכזית במערכת הקשרים שקושרת את כל בני אדם וחווה. לראייה, כל פיפס שקורה כאן משפיע מיידית על כל העולם.

קשה להאמין שהשינוי אפשרי? אם רק נרצה, אין זו אגדה. ועם יד על הלב, ההצבעה באו"ם הבהירה שגם אין לנו שום ברירה הגיונית אחרת. והקטע הכי טוב, שזה לא עולה לנו כלום. זה בחינם, אין מה להפסיד. אז למה שלא ניתן לעצמנו קרדיט? חודש פיילוט, ואחר כך נבחן את הדברים שוב. מי יודע, אולי הבינו משהו בחיים כל החכמים לפנינו.

• מאת: אורן לוי | עורך ספרים