?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

עם ישראל

אתה יכול לברוח, אבל אתה לא יכול להתחבא

316205 2162408735601 1897475531 n new

כ"ט בנובמבר. 66 שנים אחרי. פלסטין מתקבלת כמדינה משקיפה באו"ם. איך שלא נסתכל על זה, מכל צדדי המפה הפוליטית, יש כאן משהו שצריך להדליק בנו נורה אדומה. הרי בסופו של דבר 138 נציגי המדינות שתמכו ביוזמה הפלסטינאית, ידעו שהם עושים זאת בניגוד גמור לאינטרס של מדינת ישראל.

לצד הידיעה על ההצבעה באו"ם מופיעה ידיעה קטנה נוספת באתרי האינטרנט: נציג הימין הקיצוני בפרלמנט ההונגרי מבקש לערוך רשימות של יהודים "מסוכנים למדינה". ידיעה זו מצטרפת לאין ספור ידיעות נוספות על גילויי אנטישמיות ברחבי העולם – ידיעות הכרוכות כסרט אדום מסולסל, סביב ל"מתנה", שהגישו לנו לפנות בוקר האומות המאוחדות.

אפשר לטמון את הראש בחול ולהתכחש לקשר הברור בין שנאת ישראל להצבעה באו"ם ולכרסום ההולך וגובר במעמדה הבין לאומי של ישראל, אבל אין בכך שום תועלת. המציאות שהולכת ודוחקת אותנו לפינה, מחייבת אותנו להישיר מבט אל מקור הבעיה, ולהבין לקראת איזה עתיד אנו צועדים. עלינו להפנות את מבטנו לאחור, אל ההיסטוריה המשונה, המפותלת, הלא רציונאלית בעליל של העם שלנו.

אם לרגע נחשוב על זה, נוכל למצוא לפחות היגיון אחד ברור במסכת השיגיונות שמלווה אותנו במשך יותר מ-3000 שנה – היחס של העולם כלפינו לא משתנה. שוב ושוב מופנה כלפינו אצבע מאשימה, שוב ושוב מתגלה השנאה. וכמו שחנוך לוין אבחן בדיוק רב, "בכל פעם שאנחנו בטוחים שהגענו למרתף, אנו מופתעים לגלות קומה נוספת, תחתונה".

אם אנו רוצים להבין את החלטת האו"ם לפנות בוקר, אם אנחנו רוצים להבין את העלייה המחודשת של האנטישמיות באירופה, אם אנחנו רוצים להבין לקראת איזה עתיד אנחנו צועדים, עלינו פשוט לשאול את עצמנו שאלה אחת פשוטה – למה? לתפוס את השאלה הקטנה והמטרידה הזו ולנער אותה לכל כיוון עד שתצא תשובה - למה אחרי כל כך הרבה שנים, וכל כך הרבה מאמצים וניסיונות להיות בסדר, אנחנו כל כך שונים ומשונים וכל כך שנואים? האם יש משהו שאנחנו לא עושים כראוי?!

 

יש משהו שאנחנו לא עושים בכלל, וזו הסיבה לכל מסכת הייסורים שאנחנו עוברים ועוד נעבור, עד שנקום ונעשה. העם שלנו קם לפני 3000 שנה סביב בשורה של אחדות ואהבת אדם. זו סיבת הקיום שלנו כעם, ובימינו, בעולם מפולג ומפורד, כשאחדות ואהבת אדם מתגלים כהכרח קיומי של ממש, אנחנו נדרשים לבצע את התפקיד שלנו ביתר תוקף. ככל שנתחמק ממנו, יגבר עלינו הלחץ.

רנדי ניומן, יהודי טוב, שבקולו הצרוד נצרב כאב בן אלפי שנה של עם מוכה וגאה, שר: "אתה יכול לברוח, אבל אתה לא יכול להתחבא". הגיעו הימים, שגם לברוח איננו יכולים.

עלינו להראות דוגמא בפועל לכל העמים, ומעל כל הפערים והשסעים בינינו, עלינו להתחבר.

  • מאת: ליאור גור | עורך תוכן ברצועת "הערבות" בערוץ 66
 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך