שנת הערבות

"כיצד נעשתה ישראל קפיטליסטית" מאת אמיר בן פורת | על קפיטליזם וגעגועים

"מי שיקשיב לשתיקותיהם של יושבי המאהלים ושל תומכיהם הרבים יגלה שהסיפור הוא לא רק קריסתו של מעמד הביניים בעקבות ביזת הנכסים שהשתוללה בישראל בעשורים האחרונים, אלא הוא קודם לכל סיפור של געגוע. געגוע למה שפעם היה כאן. געגוע למה שהיה אמור להיות פה עכשיו".

לדעת יובל אלבשן אנו מתגעגעים לאתמול ,לעבר מדומיין לחלוטין, אך גם אם מדומיין הוא, התלישות שנוצרת בעטיו בהווה היא אמיתית. יותר מכך,החיבור בין עבר מדומיין לבין הווה מנוכר רק מעצים את הגעגוע.

אלבשן סבור שזו הסיבה להצלחת המחאה החברתית בקיץ הזה. צעירי המאהלים הצליחו להפעיל אצל מרבית יושבי הארץ הזאת את בלוטות הגעגוע. האור בעיניים, האמונה התמימה, האמיתות הפשוטות.

אולם ספרו של אמיר בן פורת, "כיצד נעשתה ישראל קפיטליסטית?"  מגלה לנו שאנו מתגעגעים לא בהכרח למה שבאמת היה. מחקרו קבע ש"ישראל מעולם לא הייתה מדינה סוציאליסטית".

"אז למה מתגעגעים ההמונים? שואל אלבשן,"מאיפה עולה ריח הגעגוע, אם למעשה שום דבר לא השתנה ומההתחלה היה (כמעט) אותו דבר?"

לאחר שהעלה המחבר את השאלות הנוקבות בקשר לגעגועי ההמון, שם סיג לדבריוואמר "זה היה שונה. החלומות היו שונים, השאיפות היו אחרות, המצפן המוסרי שלפיו חיו פה האנשים היה אחר. הכבוד ניתן לפקידי ציבור שראו בעבודתם שליחות ציבורית ולא לאלה מבין פקידיו שעשו שימוש במשרתם הציבורית כדי לקדם את עצמם... החלומות והערכים הנשאפים היו אחרים והם ריפדו את החיים שהיו קשים כבר אז. היום אפילו הריפוד הזה נלקח מאיתנו - מה שהופך את החיים לנעדרי תקווה וככאלה, לבלתי נסבלים. "כשבאנו לארץ היה לנו הרבה ולארץ לא היה כלום", מצטט נתן זך בספר "מות אמי" את מה שאמו מספרת לו: "עכשיו יש לארץ הרבה ולנו אין כלום".

צרורות של מילים גבוהות, טוען אלבשן, נשמעים ברוטשילד, על צדק, שוויון חברתי ושאנו צריכים להיות "אור לגויים", ואז אדם נזכר ויש בליבו געגוע לעולם שאולי היה ואולי לא.

• יובל אלבשן הוא עורך דין, פעיל חברתי וסופר. כיום משמש כסמנכ"ל עמותת ידיד ומנהל רשת מרכזי הזכויות שלה בפריפריה הענייה של ישראל

קישור למאמר המקורי