שנת הערבות

לא הגיע הזמן להתחיל במשא ומתן?

המחאה עומדת כעת לפני מבחנה החשוב ביותר. לאחר שרשמה את אחד ממופעי הסולידריות הגדולים בתולדות המדינה, כשמאות אלפי אנשים יצאו לרחובות עריהם, כדי להביע הזדהות ולדרוש צדק חברתי - מארגני המאהל ברוטשילד מתמודדים עם אויבו המר של כל מאבק באשר הוא: איבוד העניין.

רגע השיא של המחאה, שהתרחש אך לפני ארבעה ימים, הכיל בתוכו כבדרך הטבע גם את נפילת המתח הצפויה. העונג שנחווה נרשם כפסגה שיקשה על המארגנים לשחזר, והאפשרות שלעצרת הבאה יגיעו פחות אנשים נהפכה לתסריט אימים שאין להעמידו במבחן.

הופעתו של שלמה ארצי במוצאי שבת סימנה את השלב המסוכן, שבו המאבק מודד עצמו על פי מראית עין ולא על פי מהות: האיכות מתחלפת בכמות. מארגני המחאה חייבים להיזהר מהכשל הזה: גם אם יבואו פחות אנשים לעצרת הבאה וגם אם התקשורת תבחר לסגת ממתחם האוהלים ברוטשילד, אין זה צריך לרפות את ידם. כדי לשנות סדר עדיפויות לאומי, יש צורך לעדכן גם דפוסי מחאה מוכרים".

תגובתנו: עלינו להזדרז ולשבת כולנו סביב שולחן עגול - נציגי העם, פוליטיקאים, כלכלנים, סוציולוגיםואחרים, ולחשוב יחד מהו הדבר הנכון ביותר עבור המשפחה המורחבתשלנו, המדינה שלנו.

קישור למאמר המקורי