מאמרים וטורים

שיימיניג – תופעה בלי בושה

יש אנשים שלא מתרגשים מכלום, ויש כאלה שרגישים מאוד לענייני בושה וגאווה. בכל אופן, ממש לא כדאי לחכות למקרה נוסף של התאבדות בעקבות שיימינג (ביוש פומבי ברשת). את הרכבת האכזרית הזו אפשר לעצור רק על ידי חינוך לערכים גבוהים יותר של אהבת הזולת

כל מה שאדם עושה בחייו נובע מצורך בסיסי אחד: לא להתבייש. האגו שלנו מסייע בכך שהוא משאיר אותנו בשאיפה לחוש גאווה, ומגן עלינו שלא ניפָגע מכל הרגשת בושה.

אדם שעובר רצח אופי על ידי שיימינג חש ייסורי גיהינום, ובכלל לא משנה אם אלפי הגולשים שצפו בו מכירים אותו או לא. הוא מרגיש שמחקו אותו ושאין לו טעם לחיות. ה"אני" שלו, יסוד הקיום הייחודי שלו, נפגע. וכשהאישיות נמחקת, רוח החיים נמוגה והבושה שממלאת את החלל שנוצר עשויה להוביל אל האבדון.

עומק הבושה מקורו בכך שכולנו חיים במערכת אחת, מחוברים כמו גלגלי שיניים ותלויים זה בזה באופן מוחלט. אדם שמרגיש או קולט שמתייחסים אליו בזלזול חש בודד, דחוי על ידי החברה הכללית ואינו ראוי עוד בעיניה. ה"אדם" שבו נהרס. איש לא מסוגל להשלים עם מצב כזה. להיות אדם זה הרבה מעבר לדרגת הקיום הגופנית, לכן כאשר ה"אדם" נהרס, הדרך לשים קץ לחיים הגופניים קצרה...

מה יציל אותנו משיימינג?

לא יעזור לנו אם נעזוב את הרשת הווירטואלית, או ננסה לשמור על זהות אנונימית. ההגנה היחידה יכולה להיווצר רק אם נחזיק בערכים גבוהים יותר. עלינו להתעלות אל ה"אדם" שבנו, אל החלק הפנימי והרוחני שבכל אחד מאיתנו. לרומם את העיסוק בערכים של אהבת הזולת ולהעדיף אותם על פני כל עיסוק אנושי אחר, ולאחוז במטרה הזאת כמטרת חיים.

כשאדם שומר על יציבות פנימית ומרומם את עצמו מבחינה ערכית, איש לא יוכל להשפיע עליו. הוא מבין שהאחרים מתנהגים עדיין כילדים קטנים.

כל הערה פוגענית או זלזול בו נתפסים בעיניו כדברים פחותי ערך, ומתוך אהבה וסלחנות כלפי הצד הפוגע, הוא נשמר מכל פגע.