מאמרים וטורים

תיק תשרי

•  מאת : שרון פיי

חגי תשרי הם תיק. תיק "שנה טובה" תיק "איפה את/אתה בחג?" תיק "גמר חתימה טובה!" תיק "את צמה?!" תיק "אמא אני רוצה אופניים חשמליים חדשים!" תיק "איזה דיל סגרתם לסוכות...?" תיק "העיקר הבריאות העיקר הפרנסה ונחת מהילדים", (ובכך בעצם מיצינו את ציפיותינו לשנה החדשה ממשרד הבריאות ממשרד האוצר וממשרד החינוך) תיק!

בעוד הריטואל חוזר על עצמו כמנהגו בכל שנה, הטכנולוגיה, לשמחתנו, משתפרת משנה לשנה, ומקלה על תחושת המעמסה הרגשית, ולא במעט. קחו לדוגמה את לפני שנתיים – אז עוד שלחנו ברכות לשנה החדשה בדף הפייסבוק "צייצנו" בטוויטר או סימסנו ברכה אחת קולקטיבית לכל עם ישראל (אחרי הכל בריאות, פרנסה ואהבה הם נחלת הכלל, גם אם זה נשלח לרואה חשבון שלי). אך השנה כל זה נחשב לפאסה, כי השנה כולם כבר על ווטסאפ ועל אינסטגרם.

פה ושם נכנסות ויוצאות להן עוד שיחות באיחולי השנה החדשה, אבל הגיל הממוצע נע בין ילידי תש"ח לילדי "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי..". מה עם כל עניין הקניות והלחץ לא לקפח אף אחד ו.."אוף כל שנה אותו אוכל?" ולמה אף פעם התפריט לא יכול להתקדם מגפילטע פיש ל... פ'יש אנד צ'יפס?

כיפור - אחלה חג! שקט. פעמוני רוח מתחככים בבריזה סתווית נעימה, איזה ספר ניו אייג'י טוב (הודו, טיבט, נאפל או אלף דרכים להגיד כן ולא להרגיש פראייר הכל הולך ביום שכולו צום), אה, וכמובן "צום קל", כי מומלץ מאוד לנקות את הגוף מרעלים מדי פעם (בהנחה שאתם גרים אי שם על פסגת הגולן), כי אצלנו בצ'כונה מתקיים כמו בכל שנה פסטיבל אופניים עצבני בליווי מיני צפצפות, זמבורות וצרחות של אימהות מרעידות לב ומקפיצות לחץ דם למשמע "שאול שים עין על הילד!"

מזכיר לי, שכשהייתי בתיכון היינו חייבים להוכיח לחבר'ה שאנחנו באמת צמים. החוקים היו מאוד נוקבים וקשוחים ואם לא היית מדיף ריח זוועתי מהפה, סימן שלא "יצאת צדיק".

וכידוע אנחנו היהודים אוהבים "לצאת צדיקים" במיוחד ביום כיפור. כך נשריין לעצמינו מקום בטוח בבית כנסת (שהילד לא יפספס תקיעת שופר וכל נדרי), על הדרך נסחרר לאיזה תרנגול אומלל את הראש עד לאיבוד הכרה, נשקים קום לסליחות, נשליך חטאותינו לים התיכון, נתכסה בטלית ובכיפה, נאחז בסידור ונביט מעלה אל התקרה אל המאווררים החורקים, נכה אל החזה בלהט ונצא בדרישה בתפילה ובתחנונים אל ריבונו של עולם "חטאנו לפניך!!"

למה אנחנו בטוחים שרק ביום אחד מיוחד בשנה אנו מסוגלים להיות נחמדים טיפה אחד לשני ולבקש סליחה זה מזה? ולמה עם תום הצום אנחנו ממהרים לעסקינו המפוקפקים וחוזרים להיות קשים, מפורדים בדלניים והרסניים זה לזה עד לשנה הבאה?

אני מאמינה שחייבת להיות תוספת פנימית של כוונה היוצאת לחיבור מלב אל לב.

ואם תשאלו אותי מה אני מאחלת לנו לשנה החדשה ? אענה – שאשמח לראות את עצמי, את משפחתי ואת כל העם הנפלא שלנו (גם אם אינו מושלם) חוזרים לאותה נקודה עתיקת יומין של חיבור והדדיות, ומזרימים אור לעולם כולו. הוא ללא ספק זקוק לכך. ואנחנו ללא ספק מחויבים להאמין בתפקיד המכובד שניתן לנו משחר ימינו כאומה יהודית. ובכך אולי לסגור את "התיק" בגמר חתימה טובה, לטובת קיומם רווחתם ואושרם של הדורות הבאים בעולם כולו.