מאמרים וטורים

משפחה זו משפחה – ואתם המשפחה שלי גם כשאני רחוקה

• מאת: מיה גרינברג

כבר שבועיים אני יושבת בקפה Bitter Sweet בזמן שהבת שלי לוקחת שיעור פיסול מדי יום מאז שיצאה לחופשת הקיץ, כבר שבועיים שזה הזמן שבו הקפה כבר לא מחליק לי בגרון באותה מתיקות כמו קודם. שבועיים שאני מחזיקה את הבטן שמתהפכת ללא הפסקה, שבועיים שהעיניים נאחזות בכל בדל תקווה.

אני יושבת גם היום בקפה Bitter ומקבלת הודעה מחברה שכנראה שנפתלי, גיל-עד ואיל נמצאו והם אינם חיים. לא הצלחתי להסתיר את הדמעות, ולא הצלחתי לקום ולברוח משם שלא יראו. הסתכלתי על האנשים בקפה, אין להם מושג. לרגע חשבתי לספר למישהו, לפחות לבעלת המקום היפנית שקצת יצא לי איתה "שלום שלום". האם היא תוכל להבין? להרגיש? לא סיפרתי. ברור שלא, מה חשבתי..
רואה בפייסבוק תמונה של הכותל מלא אדם ומרגישה נורא רחוקה, ויחד עם זה מבינה בצורה חד משמעית שלעולם לא אוכל להתרגל לרגעים האלה שבהם העם שלי אבל.
איל, נפתלי וגיל-עד אהובים, במהלך השבועיים הייתה לי תקווה שזה שהעם כל כך מתלכד זה מה שיציל אתכם. עכשיו המשפחות שלכם מבקשות שרק נמשיך להתלכד, שנמשיך את אותו המצב המחובר, האוהב, האוהד אחד את השני, ולא רק בעת צרה, אלא גם בזמנים אחרים, שנלמד להיות ביחד.
הלוואי. הלוואי שנצליח להצדיק את מותכם. הלוואי ולא נרפה מהאחיזה שלנו אחד בשני, הלוואי ונעמיק את הקשר, נגשר על כל הפערים, נכסה את הכול באהבה. מגיע לכם שמעתה נהיה עם של אהבה וכל מה שנקרין לעולם זה רק אהבה.
אני יוצאת מהקפה ובבית עם בתי הדלקנו שלושה נרות זיכרון ודברנו על התקווה שנחזור בקרוב לארץ, שיש לנו מה לעשות גם מעבר ללימודים, לכסף, לכיף ולצעצועים, אנחנו צריכות וצריכים לדאוג לחיבור בינינו בישראל, וכשנהיה מחוברים, אז נביא את זה לכל העולם.
נעמי שמר שרה שיר כל כך ישראלי בעיני, "על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק.. שמור אלי הטוב". אני מרגישה היום, שההרגשה של טוב יכולה להגיע אלינו אם נהיה כולנו דומים לטוב הזה שמחבר בין כל הניגודים, בין המר למתוק בינינו, בין הדתי לחילוני, בין העשיר לעני. כשנהיה כולנו מחוברים בטוב, דומים לטוב, אז אנחנו נרגיש אותו.
הלוואי שנדע כבר להיות ביחד.