מאמרים וטורים

ומה יהיה עכשיו?

• מאת: נגה זמיר

אריק אינשטיין נפטר לפני לא הרבה זמן.
הארץ הייתה מאוחדת בעצב סביבו,
סביב הערצת המסרים המוסיקאליים שהעביר האיש הצנוע האוהב הזה.

אחר כך זה עבר.
ושכחנו.
והמשכנו לשנוא.
ולבוז
ולבזוז. זה את זה.

ואז חטפו את הבנים.
והארץ הייתה מאוחדת בצעקה לשובם.
מאוחדת על ידי עם ואמהות שביקשו שנתאחד, לא רק בעת צרה.
שנאהב זה את זה, במקום לשנוא.

ואחרי שמונה עשר יום הודיעו על מותם.
וזה כאב. כאב נורא.
והתאחדנו סביב האבל.

ואז
יעברו שבעה ימים.
ומה?
וזה יעבור?
ונשכח?
כרגיל?
ונשנא שוב?
עד המוות הבא עלינו לרעה?

או שהפעם נבחר ביחד להקשיב?
לאמהות שהתחננו שנתחבר.
לאריק אינשטיין שהראה לנו בפרצוף איך יישבנו מלכתחילה את הארץ על תשתית של שנאה ופירוד בינינו, ואנחנו צחקנו (כי הוא נורא מצחיק) ולא קלטנו את המסר -
ככה הנחנו במו ידינו את היסודות לפילוג בינינו, למחלה הממארת שלנו:
העלייה לארץ

הפעם נבחר להקשיב ללב? להתאחד ללא גבולות של מוות?

חייבים ביחד!