מאמרים וטורים

אבא של כולם

• מאת: ניר יצחקי

הוא: די, אין לי כבר כוח לנקות. כל פסח אותו סיפור, אגדות. אז בני ישראל הלכו קצת במדבר, 40 שנה, למה אני אשם עכשיו?

היא: אל תשכח את הפנלים ממי, בין החריצים תופס הכי הרבה לכלוך. חוץ מזה תרגיש קצת מה זה אומר להיות עבד.

הוא: סליחה? אני כל השנה מרגיש עבד. קם בחמש בבוקר, קורע את עצמי כל היום בעבודה המטורפת הזאת. בקושי נשאר זמן לחיות, אחר-כך קצת טלוויזיה, והופ צולל לעולם הבא עד למחרת בבוקר. אני עבד לבוס שלי, עבד למשכנתא, עבד למס הכנסה, עבד לאשתי, אני עבד של השיטה.

היא: ואני כל היום משחקת...לי יש את הבית על הראש, הילדים צמודים אלי לחצאית, תוסיף לזה את כל מה שיש לך, יוצא שאני עבד בריבוע. מתמטיקה פשוטה ממי.

הוא: טוב-טוב, שנינו עבדים בריבוע. תחשבי כמה אנחנו מתאמצים רק כדי להיות לפחות בסטנדרט של כולם. בית, אוטו, סלון מעור, נופש בבית מלון, בגדים לפי המודה, ממש פראיירים של החיים. תאמיני לי, בשבילי מספיק ערסל ביער, וחצי פרה מסתובבת על האש. אבל הילדים... לא רוצה שהם ירגישו פחות מכולם.

היא: ממתי נהיית לי כזה פלספן? אמרתי לך מזמן, חוץ ממך והילדים אני לא צריכה כלום. התחתנתי איתך, לא עם רצפת שיש המכוערת הזאת שכמה שמנקים אותה עדיין נשארים עליה סימנים. כל החריצים טינופת.

הוא: גם כן סדר פסח. ניראה לי צריך קודם כל לסדר את החיים שלנו אחר-כך את הפסח. סדר עדיפות חדש, זה מה שצריך. תחשבי נגיד אני עובד רק חצי יום, מרוויח בשביל אוכל, מקום לישון, מה שצריכים, ועוד מרוויח אחר-כך את החיים ביחד עם אשתי והילדים. מי צריך יותר מזה?

היא: הלוואי ממי, אז היה קצת חופש באמת. אבל איך יסתכלו עלינו השכנים? מה לעשות, עדיין עבדים. זה משהו שינקנו מילדות. אבל אתה יודע מה, אתה הרי מת על ילדים, הם נדבקים אליך כמו מגנט. רצית שיהיו לנו עשרה ילדים, לי אין כח לזה. אז למה לא תעשה הסבה לחינוך ותפתח גן ילדים? ככה יהיו לך עשרים ילדים שתוכל לתת להם את כל הטוב שיש בך. תהיה דוגמא ואבא של כולם.
הוא: את מבינה מה מצאתי בך? כל הר של בעיות הופך לגרגר חול. גן ילדים את אומרת? שם יש ארגז עם המון חול...