מאמרים וטורים

כל טוב

 תמיד הטרידה אותי המחשבה האם אני אדם טוב? ומה זה בכלל נחשב להיות בן אדם טוב?

• מאת: שרון פיי

הייתי מרגיעה את עצמי בכך שהייתי מזכירה לעצמי, שבסה"כ בשוטף לא יצאתי רוצחת או רומסת והורסת משפחות, גם אין לי שום סיפוק של הנאה מלהזיק ולאמלל אחרים בזדון וכן הלאה וכן הלאה... אה, וכן שבוע שעבר תרמתי את כל תכולת הסלון שלי לזוגות צעירים של ישיבת "בני עקיבא", כאלה חמודים, אמרו שאני עושה מצווה. אם אומרים למה להתווכח?

שנייה אני עוצרת כאן. אני צריכה להעביר זקנה את הכביש.

חזרתי עם חתלתול ביד (אולי אאמץ אותו) וגם עלה בי זיכרון ישן מלונדון, משהו בין פמניקו רוד לוויקטוריה סטיישן, שם אני ובעלי הראשון עושים דרכנו מהרכבת התחתית ונתקלים בהומלסית אוחזת תינוק במבט שכולו אומר: "הרגע יצאתי מהבריקאדות של המחזמר 'עלובי החיים'". ליבי יצא אליה ואל תינוקה ונראה היה לי אז המעשה הכי נכון למסור לידיה את כל ערימת הסנדוויצ'ים הטעימים שארזנו בתיק שלנו באותו בוקר, לפני שיצאנו "לחרוש" את קמדן מרקט. התכופפתי לעברה, ובזהירות הגשתי לה את הסנדוויצ'ים עם חיוך וברכה מנומסת באנגלית. לעולם לא אשכח את המבט המופתע, אולי נעלב משהו שלה, ואת שרשרת הגידופים שלה באנגלית רוויה במבטא סקוטי כבד.

הייתי בהלם! נעמדתי מבואסת, נעלבת ולא ממש הצלחתי לענות. מיד זה החזיר אותי בפלאש- בק לילדות, לאותו היום שציירתי ציור יפה וחגיגי לסבתא שלי והיא בזלזול קימטה אותו והשליכה לפח (מזלי שהוריי וסבי יצאו עליה בהתקפה חזיתית). כך בדיוק נעמדתי מבולבלת מול הסקוטית ותינוקה, שניהם אדומים מכעס איך העזתי לתת להם אוכל ולא כמה ליש"ט (אני בטוחה שהיא ללא ספק הייתה מקבלת בשמחה גם כרטיסי אשראי). מזל שבעלי התעשת ומשך אותי ביד כשהוא מחזיר לה כמה" ברכות" בחזרה וגם על הסנדוויצ'ים הוא לא ויתר.

שרון פיי. לונדון לא מחכה לי

המשכנו בדרכנו, מתווכחים אם עשינו מעשה טוב ונכון או שהיא סתם פסיכית או מקבצת נדבות מדומה, ואולי בעצם היא בעלת אחוזה המשקיפה לאגם בלוך נס או שפשוט היא "המפלצת מלוך נס" בכבודה ובעצמה. כך או כך מה זה חשוב? תכלס, היום כשאני חושבת על זה, וואלה היא צדקה. כאילו, מי צריך ת'סנדוויצ'ים שלי עם ממרח ביצים? חסר סנדוויצ'ים בעולם? גם לא חסר מי שיחלק אותם.

אולי פשוט חסרה הבנה של התמונה כמו שהיא באמת, ומה באמת אנשים צריכים בימינו. לא סנדוויצ'ים וגם לא כסף - פשוט יחס טוב, כזה שיוודא שהם לא ייזרקו יותר לשוליים... שנראה עד כמה כולנו באותה סירה. היום זו היא, מחר זו אני. תובנות שכאלה שיתפשטו בינינו יכולות רק לעורר תיאבון לעולם חדש מודע יותר, וללא ספק יעזרו לי לפצח סופית חידה נוספת: איך להיות טובה באמת?