מאמרים וטורים

אופטימיות זהירה

כולנו כמהים לטוב, אך בימים אלו חשוב שנהיה מוכנים לראות את מה שלא עובד -

כדי להתאים את עצמנו למציאות המשתנה. ענת קוסטריסנקי-רומן מסבירה איך.

• מאת: ענת קוסטרינסקי- רומן

כולנו משתמשים במחשבות אופטימיות כמצרך יסוד להישרדות וכחלק חשוב מההסתגלות שלנו. אנו מלאים בכמיהה שיהיה טוב. טוב יותר ממה שהיה אתמול ובמקרים מסויימים, אפילו מוכנים להסתפק בזה שלא יהיה יותר גרוע. יש לנו גם תקוות...לאוויר נקי, שהכנרת תתמלא, שמחירי הדירות יהיו סבירים, שכספי המיסים יחזרו אלינו בצורת שירותים משביעי רצון, שנוכל להתקיים בכבוד בגיל זקנה ועוד.

אחוזי ההצבעה הגבוהים לכנסת ה- 19 הם בדיוק תוצאה של אותה כמיהה לטוב. התקווה שהפוליטיקאים לא יאכזבו אותנו שוב גרמה לרבים מהישראלים להתגבר על הספקנות והניסיון המר, לצאת ולהצביע וטוב שכך.

אך לפעמים הכמיהה שלנו לטוב גורמת לנו לשים בצד אמיתות שכולם יודעים אותן, אמיתות שגורמות לנו לאי נוחות ולאותו דיסוננס קוגניטיבי אנושי משופשף. אז אנחנו פשוט מחזירים אותן למגירה.

מה הסכנה בכך?

הסכנה היא שבזמן שהסביבה שלנו משתנה, אנו נשארים תקועים במקום, לא מסתגלים ובכך מסכנים את המשך קיומינו. אמנם האדם נתפס כיצור חכם וחדשני שתגליותיו מסייעות לו להחזיק מעמד מול איתני הטבע ולשרוד גם בסביבות הכי קשות, על ציר הזמן מתגלה שגם המקרה האנושי הוא חלק מאותה מערכת טבע לפיה כל מה שחי נכחד במידה ולא הצליח להתאים את עצמו לשינויי הסביבה החיצונית.

במציאות של ימינו אנו רואים שינויים מהירים מיכולת התגובה שלנו - סופות, צונאמים, רעידות אדמה, מגפות, מחסור במשאבים וזה לפני שהתחלנו לדבר על התלות הכלכלית של מדינות האחת בשנייה. הוריקן סנדי שפגעה בחוף המזרחי באוקטובר האחרון, היתה אחת הסופות היקרות ביותר בהיסטוריה האמריקנית. מאות נהרגו, עשרות אלפים נאלצו לעזוב את בתיהם ומיליונים נותקו מאספקת החשמל. הסנאט האמריקני עוד לא הספיק להתאושש ולאשר את קרנות סיוע החירום לנפגעים (בכל זאת מדובר במעל 50 מיליארד דולר..) ובימים אלו ממש שורר באותם איזורים במזרח גל קור עז שמשאיר מאות אנשים ללא קורת גג או חימום. נוסיף לזה את מגפת השפעת האלימה מתמיד שמתפשטת. אלפי אנשים מהמערב ה"עשיר" שוב נתונים לחסדיהם של אנשים אחרים.

מה קורה לנו?

מנגנון הברירה הטבעית המפורסם החליף דיסק: מתפיסת "אני- האינדיבידואל" לתפיסת "אנחנו- הכלל". העולם הפך להיות אינטגראלי, גלובאלי ומקושר עד כדי כך שהקיום של יותר ויותר אנשים מותנה בקשר עם האחרים. רובינו התחנכנו על הלך הרוח של 'אם אין אני לי מי לי', וזה כנראה שירת את האנושות עד אתמול אבל כיום לא רק שזה שלא משרת אותנו יותר, זה אף מזיק לנו.

מכאן שעתיד האנושות נמצא בהיפוך הטבע של האדם. יותר מאשר האדרת כישורים אישיים יוצאי דופן ככל שיהיו, המפתח להישרדות היום הוא ביכולת שיתוף הפעולה והאחדות.

מיעוט מתבדל- Out, רוב משתתף- In

אם כאינדיבידואלים וכחברה נמשיך לחשוב שטובתנו חשובה יותר מטובת האחרים, נתרחק מההתאמה לטבע ומהברירה הטבעית החדשה- האינטגראליות. בדרך זו, השוני שלנו מהתנאים החיצוניים יהרוס אותנו. אבל, אם נצליח לשבור את המעטפת הצרה שבה אנו כלואים ויותר אנשים יכירו בראשם ובלבם שגורלנו, אושרינו ועתידנו שזור האחד בשני, הישרדותינו מובטחת.

זה תהליך לא פשוט אומנם אבל יהיה הרבה יותר מורכב אם כל אחד מאיתנו לא יתחיל להיכנס אליו ברמת היום יום ובהקדם האפשרי. הגיע הזמן להוריד את המשקפיים, לשפשף את העיניים ולראות את העולם המשתנה שסביבנו כפי שהוא באמת. כשנתחיל לנוע לכיוון ההתחשבות וההדדיות, מהר מאד נתחיל להרגיש הרבה יותר טוב ונוח. הרבה מהלחצים שאנו מרגישים היום וחושבים בטעות שהם כורח המציאות, פשוט ייעלמו.

כשנרגיש את כוח החיבור והשותפות מסביבנו, נוכל שוב להיות אופטימיים, ונדע שאנחנו מסתנכרנים בחזרה עם הטבע הכללי.