מאמרים וטורים

האדם שהפך מדומם לצומח

ט"ו בשבט הוא חג מאד מיוחד עבורנו, הוא נושא סמליות חשובה ועמוקה. איך נחגוג את ט"ו בשבט האמיתי?

• מאת: סיגל רץ
  

כשנולדתי, לא ידעתי הרבה. הכרתי את מה שסביבי, את בית סבא עם עצי הפרי והשירותים והסנדלרייה שלו בחצר, את בתי העיר, את השוק, ואת אנשי העיר. לא ידעתי שיש עולם גדול עם הרים ונהרות ואנשים ותרבויות. לא ידעתי בשביל מה האנשים מהלכים על כדור הארץ ומה בדיוק הם אמורים לעשות בו. פשוט לא ידעתי.

ואיך נזכרתי בכל זה? לא סתם כך. הבוקר עליתי על מונית ציבורית בדרכי לעיר השכנה. פרצופו של הנהג ופרצופיהם של הנוסעים שהתחלפו מעת לעת, היו נראים לאים, כאילו סוחבים עמם את צרות העולם כולו ואת צרותיהם הפרטיות. הנהג נסע במהירות מבהילה, עבר בין הנתיבים, הכל המה סביב.

רציתי לעצום את העיניים. רציתי לצאת מהתמונה הזו. לא יכולתי לראות את הפרצופים ששמחה לא ניבטה מפניהם, את המבוגרים שריח שתן דק עלה מבגדיהם כי קשיי יום הם... לא רציתי לראות כך את החיים.

חשבתי. אולי במקום אחר זה לא כך. אך מהר מאוד מחשבות ריאליות הציפו והזכירו את המשבר העולמי, את אנשי אירופה המובטלים, את מצבו של כדור הארץ, הזיהום, אוצרות הטבע הנשחקים ומדלדלים, האלימות הגואה והשבר.

תוך כדי נסיעה ראיתי ילדים אוחזים בשתילים, מתכוננים לחג ט"ו בשבט. מתכוננים לטעת עצים בארץ ישראל. חשתי קנאה. רציתי לחוש כמוהם את ההתרגשות של הנטיעה, של התקווה, שאותו שתיל קטן יגדל ויהפוך לעץ גדול, מפואר, נותן פרי.

שאלתי את עצמי, לאיזה עולם הילדים האלה גדלים? איפה אותו עץ חזק נותן פרי שנטענו עבורם? עכשיו הם שמחים, משחקים, מתפתחים, נוטעים. ומה הלאה? איזה מן עולם הם יגלו בעוד כמה שנים?

האמת, זה תלוי בנו, בכולנו. כי כמו אותו גרעין דומם, שנטמן באדמה פורייה ודשנה, והופך לצמח חי, כך גם אנחנו. כל אחד מאיתנו וכולנו ביחד.

אנחנו חיים בתקופה מאוד מיוחדת- מצד אחד משבר גואה, ומצד אחר הכרה ,מודעות שאנו תלויים זה בזה. בכל. העולם כולו ככפר קטן, כמשפחה אחת. אנו נמצאים בנקודת התפתחות כמו אותו גרעין דומם שאינו מרגיש הפוטנציאל הטמון בו, שמחכה להתממש...הוא צריך רק סביבה נכונה שתזכיר לו את הכיוון, אל אור השמש.

פורצים את הגרעין יחד

אז איך נהפוך לשתיל רך, צעיר, מבריק ורענן? פשוט נגדל. נגדל לדרגת ההתפתחות הבאה שלנו. לדרגת הצומח. המשבר כמו מדשן את הקרקע ומעורר אותנו לשנות את עצמנו, לגדול. אותה הכרה שכולנו בעצם באותה מערכת, היא כבר הסימן שהגיע הזמן להתחיל לצאת מהגרעין הקשה שלנו אל עולם חדש. זוהי תחילת השינוי בו אנו הופכים מדומם לצומח.

צומח הוא כבר חי, הוא מי שמשתנה. שמתפתח. זה מי שרואה בפני מה אנחנו עומדים, ופתוח להבנה חדשה של העולם ולערכים חדשים אליהם הוא יכול לגדול. הערכים אלה הם היחסים בינינו, בני האדם. ביני לבינך, בינך לבין האחרים, ובין כל בני העולם.

שינוי היחס שלי לאחרים הוא הוא אותה גדילה. ההתפתחות שלי, שלנו, לקראת חיבור עם האחרים, לקראת הסתכלות על בני העולם כשותפים שלי, ולא כאויבים שאני רוצה לנצלם לטובתי עד תום. כי אנחנו רואים מה יוצא מזה בסוף- זקנים מוכי סבל, וילדים ששום עתיד טוב אינו מצפה להם.

לחגוג את חג ט"ו בשבט האמיתי

מתוך כך שגדלנו, שאנחנו מסוגלים לראות בצורה ריאלית את החיים שלנו, אנחנו יכולים לשנות את היחס שלנו לאחרים, לתת להם מקום בלב שלנו. או אז נראה עולם אחר. נבנה עולם אחר. עולם של שגשוג, עולם של פריחה, עולם של אהבה.

זהו חג ט"ו בשבט האמיתי שמצפה לנו. חג של שמחה גדולה, יום הולדת שמח כל כך. יום בו אנו נולדים והופכים מדומם לצומח, וכל ענף צעיר שיתחזק בעץ המשותף שלנו, יגדל מתוך שמחה, מתוך שיתוף, מתוך אכפתיות ולבביות והבנה בוגרת, שכולנו בני אותו עולם, אותו בית. שקשר משותף בינינו הוא חיבוק כה עז. זהו אותו עץ שנותן פרי. העץ הזה זה אנחנו.