מאמרים וטורים

פרויקט: בית השנטי

  שם: שיילי טלקר

   גיל: 25

   מצב משפחתי: רווק

   אקדמאי, מנהל תפעול של בית השנטי

   מקום מגורים: בית השנטי

זיכרונות ילדות

בעצם אין לי ילדות. את אבא שלי אני לא מכיר, ואת אימא שלי בקושי ראיתי. היא היתה באה ונעלמת. גדלתי אצל סבא וסבתא. מעולם לא שיחקתי כילד בגן השעשועים או בארגז החול, ואיש לא לקח אותי לטיול. גדלתי בשכונת פשע שהפכה אותי לנער סגור ומפוחד, עד שלבסוף הרגשתי חנוק ונאלצתי לברוח מהבית.

נקודת מפנה חברתית

החיים שלי נחלקים לשניים: לפני שהגעתי לבית השנטי, ואחרי שהגעתי לבית השנטי. בניגוד למקומות ולמוסדות אחרים שהייתי בהם, פתאום הרגשתי שהגעתי לבית אמיתי, הבית שמעולם לא היה לי. בפעם הראשונה בחיי נכנסתי למשפחה חמה, מחבקת, שמקבלת אותי כמו שאני.

כבר בשבוע הראשון תפסתי את מריומה שהקימה את בית השנטי, ואמרתי לה: "כשאני אסיים פה את התהליכים שלי, אני אשאר כחלק מהצוות ואעזור לילדים כמוני". כשאני עוזר להם במתן אוזן קשבת ובתמיכה מכל הלב, זה עוזר לי לגלות מי אני, מאיפה באתי ולאן אני הולך.

הפרויקט החברתי שלי

בית השנטי פתוח 24 שעות ביממה 365 ימים בשנה ומשמש בית לנוער בסיכון מגיל 21-14. מגיעים לפה בני נוער מכל שכבות האוכלוסייה, מהעשירון התחתון ועד העשירון העליון, מכל המגזרים וללא הבדל דת, גזע, מין ולאום.

בני נוער בסיכון שברחו מביתם לאחר שסבלו מאלימות פיזית, מינית ומילולית, מהורים נרקומנים או אלכוהוליסטים, נערים שנפלטו ממסגרות טיפול פורמליות או ננטשו על ידי הוריהם. נערים ונערות עם סיפורים קשים מאוד, והדבר היחיד שרוצים לעשות פה הוא לקבל אותם כמו שהם, לחבק אותם ולתת להם את כל התמיכה שהם צריכים. להעניק להם הרגשת משפחה ובית חם, ומצד שני להכניס אותם למסגרת באמצעות שיטת טיפול ייחודית שקיימת רק פה, שתעזור להם ותדריך אותם איך להסתדר בחברה ולהתמודד עם החיים.

מצב הפרויקט

למרות שעד היום עברו בבית השנטי אלפי ילדים, ואחוזי ההצלחה הם מהגבוהים ביותר, ולמרות שהקמנו עוד בית בדרום הארץ, בית השנטי הוא עמותה פרטית ונמצא במצב הישרדות תמידי.

אין לנו שום תמיכה ממשלתית, ומיכאל ומריומה שהקימו את בית השנטי לפני 28 שנה, נאלצים עד היום להתרוצץ ולגייס תרומות כל הזמן, כדי שהבית הזה ימשיך לפעול, ונוכל לספק לאותם נערים ונערות את מה שהם צריכים על מנת לשקם את חייהם.

לשנה הבאה

אני מאחל לחברה בישראל שתהיה פה יותר אהבה באוויר, שיהיה יחס אנושי יותר בין אחד לשני, ושאנשים שיש להם, לא ישכחו לעזור לאלה שאין להם כלום.

• מאמר זה לקוח מתוך "עיתון הערבות". לקריאת העיתון המלא לחצו כאן