?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

ידיעות ומחקרים

עבדים. היינו

ד"ר מיכל פרנקל, מהמחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, על חוסר האיזון בין משפחה לעבודה

  • מאת: ליאור גור, ערוך תוכן ברצועת "הערבות" בערוץ 66

EffectHaParpar MichalFrenkel new2שוק העבודה מגדיר את העובד כמי שזמין למעסיק שלו 24/7: שאפשר לשלוח אותו לחו"ל בהתראה קצרה, שאפשר לבקש ממנו להישאר לעבוד עד מאוחר, להיצמד לסמארטפון במהלך כל שעות היום ולענות לאימיילים. שם המשחק הוא זמינות מוחלטת ומחויבות מוחלטת.

זה סוג של עבדות, כמובן, אבל הבעיה היא שכולנו מאוד אוהבים אותה. אנחנו מרגישים מאוד נחוצים, חשובים, מלאי סיפוק, שהעולם לא יסתדר בלעדינו. רבים מאיתנו חוששים מהרגע שבו נצא לחופש, ופתאום יגלו שאפשר בלעדינו. הרי העבודה היא לא רק המקצוע שלנו, היא גם מרכיב מרכזי בהגדרה העצמית שלנו.

וזה גם הכסף. אנחנו חיים בתוך חברה שמגדירה אותנו לפי ההכנסה שלנו, הבגדים שלנו, המכוניות שלנו... אם לא די בכך, אז הדרישות מאיתנו כהורים גבוהות היום בהרבה מהדרישות מאיתנו בעבר. פעם היינו צריכים להאכיל את הילד ולדאוג שילך לישון בזמן, היום מצפים מאיתנו לשחק עם הילדים, להקריא להם, לקחת אותם לחוגים – לא לחוג אחד, אלא לשניים, לשלושה ואפילו לארבעה – להקשיב להם, להיות זמינים, להניק אותם עד גיל שש ועוד. והנה אנחנו מוצאים את עצמנו במצב בלתי אפשרי, מצב שבו הציפיות מהמשפחה הולכות ומקצינות, ומצד שני הציפיות של שוק העבודה מהעובדים הולכות ומקצינות. הלחץ הולך וגובר. כולנו מצויים בסטרס. זה כמעט טריוויאלי, וזה כמובן משפיע.

העבודה הופכת למשפחה, והמשפחה הופכת לעבודה. וכאשר אנחנו צריכים לעבוד בשתי המשרות האלה, אז הבית הופך לכל כך עצבני ולחוץ, והילדים מתפרקים ומתפרצים, ומכיוון שאנחנו לא בבית, דברים יוצאים מכלל שליטה, והתוצאה היא שאנחנו מעדיפים לברוח מהבית לעבודה. כי בעבודה יש לנו מזגן ומכונת קפה משובחת ומעריכים אותנו והכללים מאוד ברורים, וכולם נחמדים אלינו...
יוצא, שאנחנו מעדיפים ללכת לעבודה כדי "לנוח" מהמשפחה. כמובן שזה משפיע לרעה על המשפחה.

 

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך