מעגלי שיח

להנחות מעגלי שיח לא מהעולם הזה

בחג הסוכות נפלה בחלקי הזכות להשתתף כמנחת מעגלי שיח מטעם "תנועת הערבות", שלקחה חלק באירוע עוצמתי, "צעדת מתחברים בדרך לירושלים" (חול המועד סוכות 13-14.10)

• מאת: סיגל רץ

כבר בנסיעה למקום חשבנו איך הולך להיות, איזו הרגשה תהיה כאשר נפגוש את כל גווני עם ישראל, וההתרגשות היתה גדולה לקראת הנחיית המעגלים. אמנם נסענו ברכב ממוזג, אך כשהגענו למקום, יצאנו אל אויר קריר ביותר. סך הכל שעה מתל אביב, ואת פנינו קידם קור עז.

אך מיד הרגשת הקור התחלפה בחיוכים ובפניהם הקורנות של מארגני האירוע, שחיממו את הלב ופתחו אותו לקראת הבאות.

עשינו ביחד דרכנו בשביל שבין ההרים, בין עצים בכל גווני הירוק, וריח אויר צלול שחדר לכל נימי הגוף. אט אט התמזגנו באווירה, בנוף, ובאנושיות שעטפה את המקום טרם התחיל האירוע.

כשהגענו לאוהל של מעגלי השיח, כבר חיכו שם מנחים נוספים, וכולנו ביחד התיישבנו במעגל שיח – כהכנה לתחילת העבודה, שהרי הכל מתחיל מדוגמה אישית.

כאשר על השולחן קפה מהביל, והשטח מסודר במעגלים של עשרה כסאות, ומחצלות המכילות מקום לפתיחת מעגלים נוספים, החלו לזרום האנשים. תחילה משפחות, ילדים, הורים, נוער, דודים סבים וסבתות. לעיתים אב ובן, לעיתים זוג מבוגרים אוהבי טבע. והמעגלים התחילו.

מרכיבים פאזל אנושי

הפאזל האנושי שהשתתף במעגלים כלל: נוער חילוני, דתי, כאלה שבאו לכמה חודשים לישראל מארה"ב. בדואים, יהודים, ערבים, דתיים חלוניים. מורות, פרופסורים, אנשי הייטק, מצפון הארץ מדרומה ומכל פינה, ולמרבה הפלא תמיד מצאנו מכנה משותף.

חשוב לציין, שמעגלי השיח הם חוויה מגוונת הכוללת משחק היכרות קצר, שאלות ונושאים עליהם דנים ביחד במעגל, וסגירה מרגשת של מתן מחמאות זה לזה. כללי המעגל הם כאלו: כל אחד אומר את דעתו והאחרים מוסיפים (לא שוללים, לא פוסלים). במעגל השיח אנו נעזרים בחפץ דיבור, אותו אוחז הדובר. כשהמשתתף הדובר מסיים את דבריו, הוא מעביר את חפץ הדיבור לבא אחריו, וכך יש מקום לדעות שונות, זוויות שונות, ועושר רב. עצם הישיבה במעגל נותנת תחושת שוויון. ההקשבה יוצרת אוירת חיבור, כי כל אחד יודע שדעתו חשובה מאוד ותישמע בין כולם.

שוחחנו על ההרגשה בתקופה החגים, ההזדמנות להתחבר, לשבת יחדיו, פשוט להיות ביחד. דבר שהפך לא פופולארי בתרבות שלנו עם לידתו של מסך המחשב והסמארטפון...

דנו בשינוי שאנו מאחלים ומייחלים לו השנה, והסתבר שלאחר שחווינו את הרגשת הערבות ההדדית והחום שהורגשו במבצע צוק איתן, כולם כבר צמאים לחיות את ההרגשה הזו ולהעצים אותה, אך הפעם ממקום חיובי ולא מכורחן של נסיבות קשות.

מצאנו את עצמנו יושבים במעגלים, עשרה אנשים שאינם מכירים זה את זה, או שחלקם מכירים, ותחושת חמימות משפחתית עוטפת אותנו. צוחקים, מדברים, מקשיבים, מגיעים לשדה משותף בו מתגלה כוח של חיבור. כמו כוח המשיכה שבטבע, כוח הקיים בחיבור בין בני אדם.

תשע שעות של שיחות על חיבור

במשך תשע שעות רצופות עברו במעגלים מעל אלף איש, והלבבות שהתחברו היו כה מיוחדים, בסוף כל שיח נוצר חיבור וקשר חם וחזק. לעיתים מצאנו את עצמנו עומדים ומתחבקים עם אנשים שהכרנו שעה לפני...

הישיבה בטבע, בנחת, בלי למהר לשום מקום עשתה את שלה גם היא. אנשים הזילו דמעה מההזדמנות לשבת ביחד, לשוחח ולגלות במרכז המעגל את הכוח הזה שמתגלה כשאנחנו מחברים. הכוח שמביא לבטחון, שמחה שיתוף, שייכות ועוד. הכוח לו אנו מייחלים בעצם כולנו.

כשישבנו, כל המנחים, לסיכום היום, אפשר היה לגעת ממש בהתרגשות שעטפה את כולנו. היתה הסכמה באוויר שהיינו רוצים שכך יראו החיים של כולנו.

עברו מספר ימים מאז האירוע שבהחלט היה מאורגן בצורה מושלמת (נוחות, תוכן, הכל ברוח ערבות הדדית וחיבור), ואני עדיין מעכלת את כמויות האנשים שזכיתי לפגוש, את הייחודיות של החברה שלנו, את הפוטנציאל הגלום בחיבור בינינו, ואין ספק שזו רק דוגמה, שזוהי רק ההתחלה.

ושוב, תודה גדולה לרם שמואלי ואביהו סופר, יושבי ראש ארגון "מתחברים" שיזמו והרימו את הארוע החשוב הזה, וכמובן לכל המשתתפים. אתם אנשים גדולים השומרים על הבעירה של רוח הערבות ההדדית בפועל בפועלכם.