?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

ראשי

טייקון ביום ופילנתרופ בלילה - חלק א'

shutterstock 3239807 new

 

מאמר א' | מאמר ב'

 

הונם של ביל ומלינדה גייטס (מיקרוסופט) מוערך בכ-65 מיליארד דולר. של המשקיע האגדי וורן באפט כ-48 מיליארד דולר. קרן הצדקה והתרומות של משפחות גייטס ובאפט מפורסמת מאוד בפעילותה. מיליארדים של דולרים מכספם מופנים כבר שנים לסיוע לאוכלוסיות חלשות, לחינוך, בריאות, מזון, מחשבים ושאר מטרות ראויות וחשובות.

גייטס כבר הכריז פעמים רבות, שישאיר לילדיו מיליונים, אך לא מיליארדים. גם באפט.

כל השאר – ילך לתרומות ולצדקה.

הפעילות המבורכת הזו, עולה עכשיו מדרגה. השניים מפיצים את התפיסה הזו שלהם בקרב המיליארדרים ברחבי העולם. במסגרת המיזם Giving Pledg, גייסו גייטס ובאפט התחייבויות מ-92 מיליארדרים, לתרום לפחות מחצית מהונם לפעילות פילנתרופית. בין המגוייסים האחרונים והמפורסמים, גם מארק צוקרברג, מייסד פייסבוק. Like?

ההתגייסות של טייקונים ומיליארדרים מפורסמים לפעילות פילנתרופית בהיקפים גדולים, מבטאת הכרה מצידם שאי אפשר לחכות לממשלות ולסמוך על הממסד, עד שיאמצו מנגנונים חברתיים וכלכליים, שמטרתם לשמור על כלכלה חופשית ותחרותית מצד אחד ושיצמצמו את הפערים ואת הקרע שבין ה-1% ל-99% מהצד השני.

מה מניע את אותו מיעוט, המקדיש את מירב הונו לפילנתרופיה? מסתבר שלא רק רגישות לסבל האנושי, אלא גם השאיפה להתפרסם ואפילו להתחרות מול תורמים גדולים נוספים.

לגיטימי, נכון?

ספרו החדש של חתן פרס נובל לכלכלה, ג'וזף שטיגליץ, "מחיר האי שיוויון", מסביר היטב מדוע משתלם למאיון העליון לתמוך במדיניות חברתית-כלכלית המכוונת להקטנת אי-השוויון הכלכלי, הקטנת אי השוויון הכלכלי (אך לא חיסולו) תשרת את הצמיחה ואת היציבות הכלכלית, שניהם אינטרסים חיוניים של ה-1%.

מה פסול בכך?

לכאורה כלום. העיקר התוצאה.

מה איכפת למשפחות הסובלות מחוסר ביטחון תזונתי, או שאינן יכולות לרכוש עבור ילדיהן מחשבים, תרופות או שכר-לימוד להשכלה גבוהה, מה מניע את התורמים?

פילנתרופיה וצדקה, במיוחד בהיקפים אדירים כאלה, יכולות להקל, במשהו, את המצוקות הנגזרות משיטה כלכלית ניאו-ליברלית שניוונה את מדינת הרווחה המודרנית והגדילה משמעותית את הפערים הכלכליים ואת הסבל האנושי.

אבל יש לזכור, כי השיטה עצמה דורשת שינוי. פילנתרופיה איננה מתקנת את השיטה, אלא מקטינה את נזקיה וגם זה באופן מוגבל מאוד.

פילנתרופיה אינה יכולה להחליף שינוי הכרחי בסדר העדיפויות הלאומי, בתחומי כלכלה וחברה.

כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד – גייטס, באפט, צוקרברג וכל שאר המיליארדרים שצברו את הונם תוך ניצול כל ההזדמנויות והחולשות של השיטה הקיימת, של המתחרים ושל הלקוחות. הם ממשיכים לעשות את זה גם כרגע.

כך הם חיים את חייהם, מפוצלים, כאילו צד אחד אינו קשור בכלל לצד השני של אישיותם.

טייקון אכזרי וחסר רחמים ביום ופילנתרופ בלילה.

כל התרומות יחד, הן טיפה בים לעומת הסכום הנדרש כדי להבריא את הנזקים של השיטה הקיימת, שהטייקונים והאוליגרכים הם מאבני היסוד שלה.

אולי הגיע הזמן לטפל בסכיזופרניה הזו?

איך? תוכלו לקרוא על כך כאן.

  • מאת: אופיר לוי, רואה-חשבון ומנהל כספים, חבר הצוות הכלכלי ב"תנועת הערבות"

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך