ראשי

איך פותרים את המצוקה התקציבית, בלי להטיל גזירות על הציבור?

אחרי שהכלכלנים ניסו הכול, הגיע הזמן להכיר בערכה הכלכלי של הערבות ההדדית

ההשפעות השליליות של המשבר הכלכלי באירופה ובארה"ב על הכלכלה הישראלית הולכות ומצטברות ופוגעות בנתוני החשבונאות הלאומית ובהכנסות המדינה ממסים.

גם האבטלה חצתה את קו ה- 7% והיא בדרכה למעלה.

המשמעות - גירעון גדול הולך ונפער בתקציב המדינה. אם מסתכלים 12 חודשים אחורה, הוא מסתכם בכ- 3%, כפול מיעד הגירעון הרשמי המופיע בתקציב המדינה לשנת 2012.

הכפלת יעד הגירעון אין משמעותה שהממשלה קיבלה 14.5 מיליארד ש"ח נוספים להוצאותיה, אלא שהיא כבר בעצם הוציאה אותם, או מתכוונת להוציא אותם למרות הירידה בהכנסותיה

מצבה הכלכלי המשופר, לכאורה, של ישראל הוא עד כדי כך מורכב ותלוי בכלכלות אירופה וארה"ב, שברור שלא יהיה מנוס גם מהעלאה מסויימת של מסים, מביטול חלק מהפטורים ממס ואף מקיצוץ רוחבי מינימלי (יש לקוות) בתקציב 2013-2014, למרות הכפלת יעד הגירעון.

יהיה לנו מאוד מאוד קשה לשמור על הגירעון המורחב של 3%. מאוד.
כש45% מהתוצר מקורו בייצוא, מרביתו לארה"ב ולאירופה, כשהממשלה עסוקה בניסיונות ליישם ולו חלק קטן מהמלצות וועדת טרכטנברג ושלל הוועדות שבאו בעקבותיה, כשהמחאה החברתית מרימה ראש וכשהמצב הביטחוני והגיאו-אסטרטגי שלנו מצויים בתהליך התדרדרות מואצת, אין מנוס מלהניח שההוצאות יגדלו בקצב מהיר בהרבה מההכנסות.

עניין הגירעון הוא מדרון חלקלק ולא תמיד מצוי בשליטתנו.

בסופו של דבר, יבינו אצלנו, שאיננו יחידי סגולה מבחינה כלכלית ושמה שתקף באירופה ובארה"ב כבר 5 שנים, תקף גם לגבינו.

המשבר הזה לא הולך להיעלם, בדיוק להיפך. מדוע? כי מטפלים בסימפטומים שלו בלבד, באמצעות כלים מוניטריים ופיסקליים שלא נותנים לו מענה.

כיון שהכלכלה ביטאה תמיד את היחסים בינינו והיא בעצם העתקה שלהם, הגיע הזמן שנבין שהמשבר הוא ביחסים בינינו. חוסר אמון, אינדיווידואליזם קיצוני, אדישות ואטימות למצוקות חברתיות ואישיות, תחושה של "אם אין אני לי מי לי" שמכתיבה לי התנהגות אגואיסטית, אגרסיבית, על חשבונו של הזולת -כל אלו הפכו לדרך חיים עבורנו. כולנו קורבנות של השיטה הזו ובמקביל גם חלקים ממנה. בלעדינו היא לא יכולה להמשיך ולהתקיים. לכן, גם השינוי מתחיל בשינוי שכל אחד מאיתנו צריך לעבור ולא בהטלת האשמות על אלה ועל אלה ועל כולם חוץ ממני.

זו הפרקטיקה היחידה שלא ניסינו. לטפל בשורשי המשבר ביחסים בינינו ובמקביל להסתפק בטיפול המינימלי האפשרי בכל שאר הסימפטומים.
אם נצליח להתקשר בינינו בערבות הדדית, מתוך דאגה, איכפתיות, הקשבה ונכונות הדדית לוויתורים, נגלה שכל מערכות החיים שיצרנו, כולל זו הכלכלית, החינוכית, המשפחתית וכדומה, יישרו קו ויתאזנו בהתאם לרוח החדשה בינינו.

זה כוחה של השפעת הסביבה.

בהסתכלות המערכתית הזו, ההחלטות על הפחתת הריבית והוויכוח על יעד הגירעון, נראות כמו סערה בכוס מים.

כלכלה המבוססת על התקשרות חדשה כזו בינינו, איננה רק צו השעה, היא גם משתלמת לכולנו.

מאת: אופיר לוי, רואה-חשבון ומנהל כספים,חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות