ראשי

אתה זה בעצם אני

מחקר מהפכני של אוניברסיטת אריזונה מראה שהמשפט "ואהבת לרעך כמוך" הוא לא רק פתגם יפה - כשאנחנו אוהבים את הקרובים והמקורבים לנו, אנו מרגישים שהם חלק מאיתנו

מחקר פסיכולוגי מקיף שבוצע בסוף שנות התשעים על ידי חוקרים מאוניברסיטת אריזונה חושף כי ה"אני" שלנו יכול להיות ממוקם גם מחוצה לנו, בתוך אנשים אחרים, המקורבים ו/או המקושרים אלינו.

האחר כאני

המחקר המהפכני של אוניברסיטת אריזונה הציע רעיון של תגובתיות וגמישות בתחושת ה"אני", והעלה את האפשרות הפרובוקטיבית שכשמישהו מאמץ את נקודת המבט של האחר (כתגובה להוראה מפורשת, או כתוצאה מרגשות קרבה) וחווה בעקיפין את מה שהאחר חווה, הוא מגיע "להיכלל בגבולות האחר".

כאן חשוב לדייק: מה שמתמזג הוא רעיוני, לא פיזי; כלומר, המחקר לא טוען שפרטים בעלי זהויות נפרדות מבלבלים בין הווייתם הפיזית לזאת של האחרים. אם מישהו נתקע בשולחן עם הבוהן שלו, לא ניתן לצפות שאדם אחר המזדהה עמו יחווה את אותו הכאב החד והמקומי. עם זאת, קרוב לוודאי שיחווה כאב רגשי מסוים כתוצאה מהפגיעה שחווה האדם הקרוב אליו באופן רגשי.

כדי לבחון את הרעיון הזה ערכו החוקרים שלושה ניסויים, במהלכם התבקשו עשרות משתתפים (נשים וגברים) להצביע על מוכנותם להגיש דרגות עזרה שונות לאנשים בדרגות קרבה שונות - מאדם זר לחלוטין ועד קרוב משפחה מדרגה ראשונה (כמו אח או אחות).

כל קבוצת משתתפים קיבלה תסריט דמיוני המעמיד את האובייקט במצבי הזדקקות שונים (פינוי מדירה, מוות בתאונה, יתמות) והתבקשה לדרג את מידת תחושת ה"אחדות" עם האדם הנפגע, את מידת הדאגה האמפאטית, המצוקה האישית, והעצבות אשר הורגשו כתוצאה מהמצב הנתון.

תוצאות כל שלושת הניסויים מעידות על כך שיחסים קרובים מגבירים התנהגות נדיבה לא משום שיחידים מרגישים יותר דאגה אמפאתית לזולת הקרוב, אלא משום שהם מרגישים יותר אחדות עם הזולת, כלומר רואים יותר מעצמם בזולת.

חברך זה בעצם אתה

הרעיון של ה"אני" שמתקיים באופן חלקי מחוץ לאדם אינו חדשני או מוחזק על ידי ציבור קטן של אנשי אקדמיה בלבד.

הוא מרכזי בהרבה מהתרבויות הלא מערביות בעולם, שבהן הנטייה השיתופית ולא האינדיבידואליסטית היא הנורמה.

המחקר החדש רק מאשש, בשיטות מדעיות קפדניות הפעם, שמאפיינים קריטיים של תפיסת ה"עצמי" קיימים מחוץ לגוף של הפרט ובתוך אחרים הקרובים אליו. הפועל היוצא מכך הוא שמה שהפרט עושה לאחרים ולמענם, הוא מה שהפרט עושה לו ולמען עצמו.

אם כך, ככל שנרגיש קרובים ליותר אנשים, כך נוכל בקלות לשנות לטובה את הרגשתנו: כאשר נפעל לטובתם, נרגיש שפועלים למען עצמנו ממש. "ואהבת לרעך כמוך" מסתבר הוא לא סיסמה, הוא מציאות.

קישור למאמר המקורי