ראשי
מתרבות הצריכה לצריכה מאוזנת
הצריכה המוגזמת ונזקיה יפנו מקומם לצריכה מאוזנת ופונקציונאלית ולאורח חיים בריא יותר
מצריכה לתרבות הצריכה
מושג הצריכה (consumption) מוגדר כ"שימוש במוצרים או בשירותים לצורך סיפוק הצרכים של האדם". לפי התיאוריה הכלכלית הניאו-קלסית, תועלתו של הפרט עולה כתוצאה מהגדלת הצריכה הפרטית שלו. התיאוריה הכלכלית עוסקת בהתנהגותו של "האדם הכלכלי" (homo-economicus) וביחסיו עם סביבתו. היא מציגה את הפרט כאדם רציונלי, הפועל למיצוי האינטרסים שלו, כשבידיו כל הכלים ושיקול הדעת לקבל החלטות אובייקטיביות, לצורך מיקסום התועלת הפרטית שלו. בפועל הנחות יסוד אלו לא מתקיימות במציאות, בניגוד לניבוי התיאורטי. המחקרים האחרונים בתחום "הכלכלה ההתנהגותית" מוכיחים, שאדם אינו מתנהג בצורה רציונלית כפי שהתיאוריה הכלכלית מניחה.
פרופ' דן אריאלי, מומחה בינלאומי לכלכלה התנהגותית, מדגים בספרו לא רציונלי ולא במקרה, מקרים רבים של התנהגות אי-רציונלית של הפרטים. אחת הדוגמאות עוסקת באדם המוכן לנסוע 15 דקות כדי לחסוך 7 דולר על עט שעולה 25 דולר, אך לא ייסע 15 דקות כדי לחסוך את אותם 7 דולר על חליפה שעולה 455 דולר.
עם ההתפתחות הטכנולוגית והתעשייתית, גדלו גם הרצונות שלנו ובהדרגה עבר העולם לרמה אחרת של צריכה ואימץ את "תרבות הצריכה" (Consumerism), שהיא רכישת מוצרים לא לצורך סיפוק הצרכים הפונקציונלים גרידא, אלא לצורך השגת סטטוס חברתי. בגישה הזאת המוצר כשלעצמו מאבד מערכו השימושי, והוא הופך לסמל של חשיבות עצמית ומעמד חברתי של הרוכש. במצב כזה, תהליך הקנייה יכול לתת לפרט סיפוק גדול יותר מאשר השימוש במוצר עצמו. בחברה המודרנית האושר האנושי הפך לתלוי ברמת הצריכה והצריכה עצמה הפכה למטרת חיינו. בפרפראזה על המשפט המפורסם של הוגה הדעות הצרפתי רנה דקארט מהמאה ה-17 "אני חושב, משמע אני קיים", מהותו של הצרכן המודרני הוגדרה מחדש בביטוי "אני קונה, משמע אני קיים". האדם הוגדר כצרכן כפייתי. כך נולד סוג חדש של בילוי: שופינג, והצריכה המוגזמת הפכה לתרבות של ממש ולאחד המאפיינים המודרניים העיקריים של החברה המודרנית.
מי מרוויח מהצריכה המוגזמת?
תרבות הצריכה מקודמת היטב על ידי תאגידי ענק, חברות פרסום ואמצעי התקשורת, במטרה למכור לנו עוד ועוד מוצרים ובכך להגדיל את רווחיהם.
המערכת הבנקאית והפיננסית מממנת בחפץ לב הן את הצרכנים והן את היצרנים והמפרסמים, באמצעות אשראי זול לכאורה, המנציח את השיטה. תרבות הצריכה מייצרת גם הכנסות משמעותיות לתקציבי המדינות, הגובות מיסים עקיפים וישירים מכל החוליות בשרשרת הייצור והצריכה. כלומר, גם הממשלה הפכה לגורם שמעודד את הצריכה ושואף להגדיל אותה, הן בשל המניע הכלכלי והן כיוון שתחושת השפע ואפשרויות הבחירה הרבות מעלות את שביעות הרצון של האזרחים מתפקודה ומגדילים את הסיכויים לבחירתה מחדש.
לדברי טים ג'קסון, פרופ' לכלכלה חברתית באוניברסיטת סורי (Surrey), הממונה על הנושא הכלכלי בוועדה לפיתוח בר-קיימא של ממשלת אנגליה, "הפכנו לאנשים, שמבזבזים כסף שאין לנו, על דברים שאנו לא צריכים, כדי ליצור רושם רגעי על האנשים שלא איכפת לנו מהם".
דוגמה לכך היא ארצות הברית, שמקדשת את הצריכה הפרטית, כאשר המערכת הכלכלית שלה נועדה לשמר ולהגדיל אותה. הצריכה הפרטית מהווה כ-70% מהתל"ג של ארה"ב והפכה למנוע הצמיחה של הכלכלה האמריקאית. תרבות הצריכה הוא מושג "סטרילי" לכאורה, אולי אפילו נחשק עבור מדינות נחשלות, אולם בפועל מסתתרים מאחוריו התמכרות לקניות, ערכים שטחיים, חוסר אחריות פיננסי של משקי בית וסדר עדיפויות ערכי המעורר שאלות קשות.
אנו מבזבזים אוצרות טבע כגון מים ואנרגיה כדי לייצר דברים שאין בהם צורך ממשי. אנו עובדים יותר ויותר שעות, רודפים אחרי הכסף כדי בסופו של דבר למלא את ביתנו בדברים שאין לנו בהם כל צורך, או שהסיפוק מהם רגעי.
למרוץ הסיזיפי הזה יש כינויים רבים, אולם הפופולאריים מביניהם הם "מרוץ העכברים", או "עבדות מודרנית".
התרגלנו לדבר זה עם זה בשפת המוצרים והמותגים, ובאמצעותם אנו מעבירים זה לזה מסרים לגבי הסטטוס החברתי שלנו. כמה אדם צורך, מה הוא צורך ואילו מותגים הוא צורך, הפכו לפרמטרים המגדירים רמת חיים, את רמתן הכלכלית של מדינות ועוצמתן. בנוסף, אומצה חשיבה סטריאוטיפית, שבה כולנו משתמשים, להתרשמות מהזולת גם לפי מאפייני הצריכה שהוא מסוגל להרשות לעצמו וסיגל לעצמו בהתאם לרצונותיו ולהשפעות הסביבה עליו.
קונים יותר, חוסכים פחות
לפי נתונים שפירסם ה-Global Finance, שיעור החיסכון הפרטי בבריטניה ירד מ-6% בשנת 2001 ל-1.5% בלבד לקראת המשבר של 2008. אזרחי בריטניה בזבזו את החסכונות שלהם ואפילו הגדילו את החובות, רק כדי "להישאר במשחק" והכול בעידוד מלא של תעשיית הפרסום המשומנת, אשר גורמת לאנשים להגדיל את הצריכה על חשבון הקטנת החיסכון. האמריקאי הממוצע מוציא 110% מהכנסתו לצריכה הפרטית. לחיסכון שלילי כזה, לאורך זמן, יש השלכות כלכליות וחברתיות קשות במיוחד והוא בבחינת פצצת זמן מתקתקת. מתי היא מתפוצצת? בעיתות משבר כלכלי, כשנפגע הביטחון הכלכלי של הצרכן, הוא מוצא את עצמו עם "רזרבה" נמוכה, ירידה בהכנסות וצורך לממן את האשראי שקיבל בנדיבות כדי להמשיך באורח חייו שגובה ממנו הוצאות שוטפות רבות. אז הוא עוצר את הצריכה המוגזמת בחריקת בלמים, הפירמות נפגעות ונאלצות לפטר עובדים והכנסות המדינה ממיסים יורדות. כך בדיוק נראית החמרה של משבר כלכלי ופיננסי.
משבר העולמי ב-2008 היה תולדה של תרבות הצריכה הפרועה האמריקאית
דוגמה קלסית לכך היא בועת הנדל"ן, שהתנפחה בארה"ב ובאירופה מתחילת המילניום ועד ל- 2008. בנקים למשכנתאות פיתו את הצרכנים, גם את אלה שלא היה להם כסף, לקנות בתים במימון של 100% וכך יצרו ביקושים אדירים בשוק הנדל"ן. הבנקים לא הסתפקו בכך, הם הציעו לרוכשי הבתים למחזר את המשכנתאות שלהם ולקבל הלוואות נוספות, כנגד הבתים שערכם עלה ולהפנות את הכסף הנוסף להגדלת הצריכה. אשראי נדיב ולא אחראי, בהיקפים עצומים, זרם לכיסו של האזרח האמריקאי, שבזבז וצרך יותר ויותר שירותים ומוצרים וחש תחושה מזויפת של עושר ואושר. הסיפוק מאורח החיים הפזרני הזה, הפך לשיטה כלכלית שעוררה הערצה והפכה מודל לחיקוי ברחבי העולם המערבי. בהתאם, הציגה הכלכלה האמריקאית ביצועים מרשימים באותם שנים, בשל הצריכה הפרטית החזקה. תחושת העושר הייתה מוחשית, אך מזויפת, פרי של שיטה כלכלית שהתנתקה מהמציאות וממחירים ריאלים של נכסי נדל"ן ושל נכסים פיננסיים. אבל כשהתהליך מיצה את עצמו, בעיקר בשל שילוב של "הנדסה פיננסית" מסוכנת מצד בנקים ומשקיעים מוסדיים, וספקולציות בשווקים הפיננסיים, הכול נעצר בחריקת בלמים וגרר את ארה"ב ואת כלכלת העולם כולו למשבר הכלכלי החמור ביותר מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת. בפועל, המשבר הזה עדיין מלווה אותנו היום, בשלהי 2011.
החינוך לתרבות הצריכה מעצב אותנו כצרכנים כפייתיים
לא מן הסתם הצריכה הפכה לתרבות. זה קרה בגלל תהליך החינוך שרובנו עוברים. זה מתחיל בדוגמה האישית של ההורים, החברים והסביבה. כל אחד מאיתנו חי בסביבה כלשהי וממנה סופג ערכים והרגלי חיים. בהמשך אנו חשופים למסרים פרסומיים, גלויים וסמויים ולמניפולציות שעושות עלינו חברות הפרסום והיצרנים. הפרסום מחנך אותנו לערכים חדשים, אשר מוחדרים לחברה האנושית והופכים לחלק מאיתנו ומגדירים לכאורה את רמת האושר שלנו, את רמת ההצלחה שלנו ואת הסטטוס החברתי שלנו. הפרסום נולד באמצע המאה ה-19 ועבר שינוי דרסטי במאה ה-20. אם במאה ה-19 הפרסומות פנו לאדם רציונלי והדגישו את היתרונות של המוצרים עבורו, במאה ה-20 הפך הפרסום מרציונלי לרגשי וייצרי. הפרסומות התחילו למכור "חיים טובים" במקום לשווק מוצרים. הפרסומות שאנו רואים עכשיו אומרות בעצם "רע לך עכשיו, אבל עם המוצר שלנו תהפוך לאדם מאושר או בריא".
ד"ר ג'ין קילבורן (Jean Kilbourne), מבקרת תקשורת, מרצה וסופרת אמרה: "הפרסום מוכר מוצרים, אבל הוא גם מוכר הרבה יותר ממוצרים. הוא מוכר ערכים, הוא מוכר דימויים, הוא מוכר תפיסות באשר לאהבה ולמיניות, באשר לרומנטיקה של הצלחה, ואולי יותר מכל, באשר לנורמליות. במידה רבה מאוד, הוא אומר לנו מי אנחנו ומה עלינו להיות".
מדי יום אנו נחשפים למאות פרסומות אשר מעודדות אותנו לצרוך עוד ועוד. לפי מחקר שהתפרסם ב-The Business Journal Phoenix Website, אמריקאי ממוצע נחשף לכ-600 פרסומות מדי יום בשלטי חוצות, טלוויזיה, רדיו, אתרי אינטרנט, על המסכים ליד הקופה בסופרמרקט, בתחבורה הציבורית, בדואר האלקטרוני ובטלפון הנייד.
הפרסומות מעודדות אותנו להגדיל את הצריכה, כהוכחה להצלחתנו וכמתכון, לכאורה, לסיפוק ואושר. וכידוע ממחקרים פסיכולוגיים, קל לעלות ברמת הצריכה וקשה לרדת ממנה. אין כאן סימטריה. הגדלת הצריכה נתפסת כרצויה ואף כמובנת מאליה, בעוד שצמצום הצריכה מעיד, לכאורה, על כישלון או משבר. זו התמכרות לכל דבר. הצריכה הפכה מזמן מצריכה שנועדה לספק לנו חיים נוחים ובריאים, לצריכה לשם השגת סטטוס החברתי.
צריכה=אושר?
ננסה לדמיין כמה אושר תביא לנו רכישת מכונית חדשה. אנו נהנים לבחון את האפשרויות העומדות בפנינו. לבחור דגם, צבע, לאחר שקראנו את כל המאמרים שמצאנו ברשת העוסקים ביתרונות ובחסרונות של מכונית כזאת או אחרת, דיברנו עם מכרים ועמיתים והנה הגיע היום. בעוד שעה, שעה וחצי נהפוך לבעלים של המכונית עליה חלמנו חודשים ואולי אף שנים. אנו בטוחים כי המכונית הזאת תביא לנו אושר לפחות לעשר השנים הקרובות. אבל אל תמהרו כל כך. דניאל גילברט, פרופ' במחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת הרווארד, מגלה במחקרו בנושא "חיזוי הרגשתי" (Affective forecasting) כי, "אנו נוטים להעריך יתר על המידה את עוצמתן ומשכן של הרגשותינו באירועים עתידיים". במילים אחרות, המכונית החדשה שלנו קרוב לוודאי לא תגרום לנו אושר בחיים במשך עשר שנים הקרובות ובאותה עוצמה שציפינו, אלא יתכן כי בעוד חצי שנה או אפילו כמה חודשים תהפוך מחלום לעוד חפץ ואז נמשיך לאתגר הבא וחוזר חלילה. זהו מעגל קסמים מתסכל, שהסביבה שלנו מעודדת.
מחקרים פסיכולוגיים רבים מראים, כי הרדיפה אחרי הצריכה גורמת לירידה במצב הרוח ולהתפתחות דיכאון, כי אנשים מרגישים כל הזמן בלתי מרוצים ממצבם. ד"ר טל בן שחר, מומחה בינלאומי לפסיכולוגיה חיובית, מציין במחקרו כי, "הבעיה היא שכאשר אנחנו משיגים את היעד שהצבנו, תחושת הסיפוק והשמחה שאנו מפיקים היא זמנית. אנחנו חווים עלייה ברמת האושר, אבל מהר מאוד חוזרים למקום שהיינו בו לפני שהשגנו את מה שרצינו, רק שעכשיו אנחנו מאוכזבים ולפעמים אבודים".
לפי בן שחר, "אנחנו טועים לחשוב שאם נשיג העלאה במשכורת או רכב חדש – נהיה מאושרים. כך אנחנו חיים בתחושה שיש למה לצפות. אבל אמביציה ועבודה קשה, גם אם יביאו לנו שדרוג כלכלי, לא יקנו לנו אושר לאורך זמן. תחושת הסיפוק והשמחה היא זמנית".
פרדוקס איסטרלין (Easterlin Paradox) הוא מושג מרכזי בתחום כלכלת האושר, לפיו החל מרמה מסוימת, צמיחה כלכלית ועלייה בהכנסה הכספית הממוצעת לא גורמות לעלייה ממוצעת באושר של האוכלוסייה, וכי השפעת ההכנסה הכספית על האושר היא באמצעות מנגנון יחסי, כלומר מדידת ההכנסה יחסית להכנסתם של אנשים אחרים.
צריכת יתר והמשבר האקולוגי
לפי סקר שערך האו"ם ב-2011 בנושא טכנולוגיות ירוקות, הקידמה אפשרה את העלאת איכות החיים של אוכלוסיית העולם, אך גם הביאה לפגיעה באיכות הסביבה. נכון להיום, נכרתו חצי מהיערות על פני כדור הארץ, חלק גדול ממי התהום כבר נשאבו או זוהמו, אט-אט נעלמים סוגים שונים של צמחים ובעלי חיים. ההתחממות הגלובלית תביא לעליה של פי 5 במספר אסונות הטבע בהשוואה לשנת 1970.
דו"ח של המכון האירופאי לחקר כלכלה וסביבה (SERI), מראה כי צריכה לא מבוקרת של משאבי טבע ומקורות אנרגיה (מים, קרקע פורייה, יערות, נפט, גז, פחם וכו'), גורמת לאסון אקולוגי ולשינוי דרסטי באקלים של כדור הארץ. לפי התחזית של המכון, ב-2030 נגיע למצב בלתי הפיך באשר לכמויות של משאבי הטבע והאנרגיה. אורח החיים המודרני, על כל יתרונותיו, מייצר גם נזקים בלתי הפיכים לכדור הארץ ולצריכה המוגזמת תפקיד מרכזי בניצול הלא זהיר של משאבי כדור הארץ.
לפי דו"ח של המכון לאקלים ושל Brain and Mind Research Institute באוסטרליה: "הגידול במספר מחלות הנפש קשור לשינויי האקלים. אובדן הסולידריות החברתית נוכח תופעות הטבע הקיצוניות הקשורות לשינויי האקלים יכול להוביל לגידול בכמות מקרי החרדה והדיכאון".
צריכה מאוזנת היא הפיתרון
הפיתרון ברור. הצריכה המוגזמת שהפכה לנדבך מרכזי בחיינו ובכלכלה העולמית, חייבת לפנות את מקומה, בהדרגה ומתוך הסכמה רחבה ובעידוד הסביבה של כל אחד מאיתנו, ל"צריכה מאוזנת". הצריכה הפרטית תחזור לשפיות, במקום הצריכה המוגזמת הנשענת על מערכות משומנות של פרסומות ולחץ חברתי שכל תכליתן לשכנע אותנו לצרוך מוצרים ושירותים שבעצם אינם הכרחיים עבורנו. מוצרים ומותגים רבים ומיותרים ייעלמו מן העולם. הצריכה תתבסס על שיקולים פרקטים של תועלות ושימוש לצרכי הקיום שלנו, ברמה המקובלת והנורמלית בסביבה החברתית שלנו. את מקומם של מותגי יוקרה כסמלי סטטוס, יתפסו התרומה וההשתתפות של האדם בחיי הקהילה ולרווחת הכלל. כתוצאה מהקטנת הביקושים, יירד יוקר המחייה וקיום נורמלי יהיה בהישג ידם של כל האזרחים. הפירמות ייצרו את מה שבאמת נחוץ לכולנו כדי לחיות חיים נורמלים ומאוזנים.
הצריכה המאוזנת היא חלק חשוב בכלכלה החדשה, בכלכלה המאוזנת. התאמת קשרי הגומלין בין בני האדם לתלות ביניהם בעולם הגלובלי-אינטגרלי, תשנה את השיטה הכלכלית כולה, לא רק את הצריכה, מכלכלה תחרותית, מנופחת ואגואיסטית, לכלכלה מאוזנת, יציבה, פונקציונלית ובעלת מאפיינים אלטרואיסטים. כל המערכות תותאמנה בדיוק לגודל הנדרש במטרה לספק לכל המין האנושי את כל הדרוש לו לקיום ברמה "נורמלית". לא פחות ולא יותר.
כאמור, לתרבות הצריכה נזקים רבים, אליהם התייחסנו במאמר זה. ריבוי המשברים הכלכליים והחברתיים מעיד, שנתקשה להמשיך בדפוס זה לאורך זמן. ראשית, בגלל שהגענו למצב שבו לא נוכל להרשות לעצמנו להגדיל עוד ועוד את הצריכה. כל המחקרים שהזכרנו במאמר הזה מצביעים על כך. שנית, משום שאנו, כבני אדם, משלמים מחיר אישי כבד בשל אורח החיים התובעני שאימצנו כדי לממן את תרבות הצריכה ובשל התסכול המתמשך עקב חוסר היכולת להגיע לסיפוק המקווה.
המעבר לצריכה מאוזנת "ירגיע" את המערכת הכלכלית והחברתית, יאזן את אורח חיינו והוא אפשרי וריאלי. ניתן להשתמש באותם כלים המחנכים כיום לצריכה מוגזמת, כדי להוביל את השינוי. באמצעות אמצעי התקשורת ומערכות הפרסום הקיימות נוכל לשנות את פני החברה ולבנות יחד סביבה, שבהשפעתה עלינו תשנה את סדרי העדיפויות שלנו ואת סולם הערכים החברתי הנוכחי, המזיק לנו.
נדרשת הסכמה רחבה על השינוי הנדרש
המעבר ההכרחי מהצריכה המוגזמת הנוכחית לצריכה המאוזנת הרצויה לא יכול להיות מוכתב מלמעלה. כי בהזדמנות הראשונה נשאף לחזור לצריכה המוגזמת שהורגלנו לה.
רק אם במקביל למעבר לצריכה המאוזנת יחול שינוי תודעתי וערכי, באמצעות הסברה רחבה ותמיכה מהסביבה, אנו נבין כי השינוי מיועד לטובתנו. בהמשך, לאחר תקופת הסתגלות, גם נרגיש את זה.
בעולם הגלובלי המקושר, בו כולם קשורים ותלויים זה בזה, לא יכולה להמשיך ולהתקיים חוסר ההלימה בין הקשרים האגואיסטים, התחרותיים והמניפולטיביים בינינו, לבין "חוקי המערכת" החדשה. בעולם כזה, איך יכול להיות שלא נתחשב אחד בשני, בדאגה ובערבות הדדית? הקשרים החדשים והמחויבים בינינו ישמשו גם כבסיס לשינוי השיטה הכלכלית והמסחרית כולה. היצרנים יחדלו למכור לנו מוצרים שאין לנו צורך בהם, לא ישכנעו אותנו לקנות מזון שאיננו אוכל בריא רק משום שהוא רווחי ליצרן וכדומה.
בכלכלה שתשקף את ערך הערבות ההדדית בין אדם לזולתו, הצריכה הפרטית תחזור לשפיות. אין הכוונה להחזיר את הגלגל אחורה לעידן שלפני המהפכה התעשייתית. גם לא בתהליך שייכפה על הצרכנים על ידי הממשלות. מדובר בתהליך טבעי, מחויב המציאות, של "חזרה לנורמליות", מאותה תרבות צריכה שיצאה מכלל שליטה ונזקיה רבים, לצריכה שתתאים לקשרים המתחייבים בינינו בעולם הגלובלי והמקושר.
המעבר לצריכה מאוזנת טומן בחובו יתרונות רבים
עם המעבר לצריכה מאוזנת, שתתקיים תחת מטריית הערבות הדדית, ייפתרו הבעיות הרבות הנגרמות על ידי הצריכה המוגזמת, אותן פירטנו בפרק זה.
בנוסף, נגלה מייד את יתרונותיה:
1. שיפור במצב הבריאותי, הרי רוב מוצרי מזון שאנו רואים בפרסומות אינם תורמים לבריאותינו:
על פי נתונים של ארגון הבריאות העולמי מ-1980, 1.5 מיליארד בוגרים סבלו ממשקל יתר וב-2010 המספר הזה הכפיל את עצמו. קרוב ל-43 מיליון ילדים בעולם מתחת לגיל 5 סובלים מהשמנת יתר. ההשמנה נמצאת במקום החמישי ברשימת המחלות הגורמות למוות.
צריכת הסיגריות גדלה מ-10 מיליון בשנת 1880, ל-1 מיליארד ב-1940 ו-5.5 מיליארד בשנת 2000. והמספר ממשיך לעלות.
קבוצת פסיכולוגים בריטים, שחקרו 281 ילדים בגילאים 6-13 הקרינו לילדים, במהלך הניסוי, פרסומת לצעצוע ופרסומת למזון ולאחר מכן ביקשו מהם לבחור את המזון המועדף עליהם. הסתבר כי הילדים בחרו מזון עשיר יותר בשומן ופחמימות לאחר הצפייה בפרסומת למזון, מאשר אחרי הצפייה בפרסומת לצעצוע.
האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים פרסמה הצהרת מדיניות בנוגע לצפייה בטלוויזיה והשמנה בקרב ילדים ובני נוער. רופאי הילדים קוראים לאסור פרסומות למזון מהיר בתוכניות טלוויזיה שמיועדות לילדים.
2. שיפור במצב האקולוגי ומצבם של אוצרות הטבע:
הפחתת הצריכה והייצור של המוצרים הלא הכרחיים תתרום לשיפור ניכר באיכות הסביבה, בכך שתפחית את זיהום האוויר והמים, תצמצם את כמות הפסולת ותקטין בזבוז של אוצרות הטבע והאנרגיה.
אנו מתייחסים לגז, נפט, פחם ועוד משאבים רבים, כאילו היו כאן מאז ומעולם. האם המצב יימשך? האם נוכל להשתמש במשאבים הללו ללא כל חשבון?
על פי הנתונים המוצגים באתר הסטטיסטיקה העולמית, בהתחשב בקצב הצריכה הנוכחית, הנפט עומד להיגמר בעוד 42 שנה, והגז בעוד 166 שנה, וכל זאת בתנאי שלא נגדיל את צריכת המשאבים הללו בעתיד.
בעקבות המעבר לצריכה מאוזנת נוכל להגיע לחיים נורמליים, הפעילות התעשייתית תחזור למימדיה הטבעיים ונפסיק לייצר מוצרים שאינם הכרחיים עבורנו. כתוצאה מכך, גם ניצול משאבי הטבע בצורה הרסנית ייפסק והטבע יוכל להתחיל לשקם את עצמו. ואז נגיע לאיזון והרמוניה בראש ובראשונה בין בני האדם וכתוצאה מכך גם בינינו לבין כדור הארץ, המכלכל את כולנו. , לערבות הדדית, כאמנה כלכלית-חברתית, יש איפוא יתרונות רבים עבור בני האדם, הן כפיתרון למשבר העולמי והן כמנוף לשיפור במצב האקולוגי המחמיר.
3. הקטנת יוקר המחייה:
חלק נכבד מעלות המוצר מהוות הוצאות הפרסום. החזרה לצריכה מאוזנת תצמצם את הביקושים למוצרים ולמותגים רבים. חלקם ייעלמו מן העולם, ואילו מחירם של שאר המוצרים ירדו. תעשיית הפרסום תחזור למימדיה הטבעיים. אם נשתמש בפרסום ובהשפעות סביבתיות בצורה חכמה יותר, נוכל להוריד את המחירים של מוצרי הצריכה בצורה משמעותית. בנוסף לכך, במציאות בה תתקיים ערבות הדדית, היצרנים והיבואנים יסתפקו ברווח הגיוני יותר ויפסיקו לגזור קופון שמן על חשבון הצרכנים. בהתאם, יוזלו המוצרים והשירותים ומחירם ישאף לעלות הייצור שלהם.
אגב, אין מה לדאוג לתעשיית הפרסום, כיוון שהיא תשמש אמצעי מרכזי להעברת מסרים חינוכיים ולבניית סביבה התומכת בערכי הערבות ההדדית, כמתבקש מהמערכת הגלובלית והאינטגרלית, בה כולנו קשורים יחד.
4. הגדלת תרבות הפנאי:
לאחר שנפסיק לרדוף אחר הצריכה הבלתי שפויה, נוכל לקצר את יום העבודה ולהתפנות לדברים החשובים באמת, כגון הקשר עם המשפחה ולימוד כישורי חיים. הסביבה שנוכל לעצב לעצמנו, באמצעות אמצעי התקשורת, תוכל להסביר לנו כיצד לחיות ולתפקד בעולם הגלובלי החדש, במטרה להגיע למימוש הפוטנציאל האישי והחברתי הטמון בכל אחד מאיתנו.
5. שיפור בקשר המשפחתי:
עם הגדלת הזמן הפנוי נוכל להשקיע יותר בקשר עם המשפחה במקום לעבוד 10-12 שעות ביום. בהתאם, תחושת התסכול מהשיטה הנוכחית, תפנה את מקומה להערכה כלפי השינויים הכלכליים והחברתיים כפועל יוצא של הערבות ההדדית בינינו. השיפור בחיי המשפחה יורגש לא רק ככמותי, אלא כשיפור איכותי. המעבר לצריכה מאוזנת ימנע ויכוחים עם הילדים הדורשים לקנות להם עוד ועוד מותגים בהשפעת הפרסום והסביבה שלהם.
שינוי באמצעות חינוך, הסברה והשפעת הסביבה
עבור מי שנולד לתוך תרבות הצריכה, המעבר לצריכה מאוזנת, הפסקת ייצורם של מוצרים מיותרים, והוויתור על ה"שופינג" כבילוי מועדף, עלולים להיתפס כהתפתחויות שליליות וכנסיגה כלכלית ותרבותית. כלכלנים יטענו שהתוצר הלאומי העולמי יירד ויחד איתו יכולתן של הממשלות לדאוג לצרכי האזרחים.
רק באמצעות מסגרת חינוכית רחבה, הסברה ויצירת סביבה חברתית תומכת שינוי, בה נרכוש כולנו הבנה אודות חוקי המשחק החדשים בעולם הגלובלי-אינטגרלי, נבין כי נטישת הצריכה המוגזמת לטובת צריכה וכלכלה מאוזנות, היא לא רק מחויבת המציאות, אלא גם תהליך שהחל ואין ממנו חזרה. לסגירתו של הפער בין אורח חיינו לבין הקשרים ההדוקים והתלות ההדדית בינינו בעולם החדש, יהיו השלכות כלכליות וחברתיות רבות וחיוביות. השיטה הנוכחית קרסה והמשבר העולמי משמש לכך הוכחה ניצחת.
