ראשי

עמוד ענן חייב לעורר את האג'נדה החברתית, לא לקבור אותה

הייתה לי שיחה עם חבר טוב, שהוא ברוקר כבר המון שנים.
על בסיסה, כתבתי את הפוסט הזה.
חציו שלו, חציו שלי. הדברים התערבבו.

אני כותב את הפוסט הזה עבור אזרחי ישראל, קשי היום, מגן יבנה ודרומה, למעלה ממיליון איש, הסופגים בימים אלה מטחים של טילים, אזעקות וחרדות.

שנים, התביישתי בעצמי מה פתאום אני "מערבב דם וכסף".
כל פעם שהיה פיגוע גדול, או מבצע צה"לי עם נפגעים, או אירוע בטחוני כלשהו, נאלצנו, אני וחבריי למקצוע, לנשום עמוק ולהמשיך להתעסק עם כסף והשקעות.

על הבושה הצלחתי להתגבר באמצעות תחושת האחריות כלפי הלקוחות.
הם הפקידו בידנו את מיטב כספם ומצפים שנגיב בזמן אמת להתפתחויות כלכליות, לרבות לאלה הנובעות מטרגדיות, מוות וסכנת חיים.

אין ברירה. אז עוצמים עיניים, סותמים את האף ומנסים להפיק רווחים ולנצל הזדמנויות שנוצרות כשהתותחים רועמים. נהיינו אלופים בסטטיסטיקות של משברים ביטחוניים והקשר בינם לבין שוק ההון.
למדנו לנצל את ה"ידיים החלשות" ואת המכירות החפוזות של הציבור הרחב, לטובתנו.

ראינו כיצד מי שנלחץ ומוכר בימים הראשונים של עימות בטחוני מסוגו של "עמוד ענן", מפסיד ובגדול, כי כמעט תמיד, בתום ימים בודדים של לחץ, לפעמים אפילו פחות, מתהפכת המגמה ומי שקנה בשיא הלחץ יכול לרשום רווחי הון מהירים. הבאנו לכך תימוכין אמפיריים עוד מתקופת מלחמת לבנון הראשונה ומכל המלחמות והמבצעים מאז ועד היום.

לא היססנו גם לגייס את הפיגוע במגדלי התאומים בארה"ב ואת התנהגותה של וול-סטריט בעקבותיה, כדי להמליץ שבימים קשים כאלה, משתלם לפעול נגד המגמה ולקנות נכסי סיכון מהידיים החלשות שמוכרות אותם ללא אבחנה.

למדנו שמי שממהר לחשוב שהמשקיעים הזרים יתייאשו בבת אחת מישראל מוכת הטילים וימכרו כאן את המניות שברשותם ואת ההשקעות הריאליות שלהם, יקנו חזרה דולרים ויעברו לשוקים מסוכנים פחות - בדר"כ טועה. לכן, כשהוא מכר מניות, אנחנו קנינו אותם, בדיסקאונט משמעותי כמובן.
וכשהוא רכש חשיפה לדולר, אנחנו מכרנו לו אותה, במחירים גבוהים כמובן.
על לחץ - צריך לשלם פרמייה.

גם הפעם, בעימות הנוכחי, תעשיית שוק ההון ממשיכה לעבוד, לפרשן, לנצל הזדמנויות ולנסות להרוויח, גם בזמן שברגעים אלה, אימהות לילדים קטנים בדרום הארץ, אוחזות בהם בחוזקה בדרך לחדר המדרגות - החלק הכי בטוח בבניין.......

אבל הפעם, זה קשה לי במיוחד.

אומנם מצבה הכלכלי של ישראל עדיין סביר בהשוואה לזה של אירופה או ארה"ב, אבל מצבם הכלכלי של החלק הארי של אזרחיה, בכי רע.

העשירון העליון ובמיוחד המאיון העליון, חי לו בבועה משלו והתנתק מכל השאר.
הפערים הכלכליים אדירים, מעמד הביניים נשחק והאינפלצייה עבור החמישון התחתון כמעט כפולה מזו המחושבת עבור סל הצריכה של החמישון העליון.

את המחיר שיגבה מבצע עמוד ענן מהכלכלה הישראלית, ישלמו בעיקר השכבות החלשות ומעמד הביניים.
למה? כי האידיאולוגיה הכלכלית של הממשלה לא משתנה ולא תשתנה - גם לא אחרי הבחירות, כמעט בכל הרכב קואליציוני שבא בחשבון.

על פי המודל הניאו-ליברלי, הגזירות הכלכליות המתוכננות, כדי לסגור חור של למעלה מ- 13 מיליארד ש"ח בתקציב 2013, "ידלגו" ככל האפשר על מחוללי הצמיחה והתעסוקה של המשק: העסקים הגדולים, בעלי ההון והמאיון העליון.

עכשיו, יתווספו עוד 2-3 מיליארד ש"ח, נזקי עמוד ענן, לבור הזה בתקציב וגם הם יושתו בעיקר על השכבות החלשות ומעמד הביניים.

תושבי הדרום ישלמו את המחיר הכלכלי של העימות בדרום, עם ריבית דריבית, כאילו סבלם הנוכחי אינו מספיק. 

ולמה אני מתבייש?

לא כי אני נאלץ לעסוק בניצול הזדמנויות פיננסיות, בימים קשים אלה.
את הדילמה הזו כבר פתרתי, או פיטרתי....

אני מתבייש כי אני בספק אם עשיתי מספיק כדי למנוע מצב לפיו גם המשבר הזה, לא יקדם אותנו לקראת חברה שוויונית יותר, לערבות הדדית בינינו, המבוססת על התחשבות, דאגה כנה זה לזה, וויתורים הדדיים ונחוצים. האם ההסברים שגם לעשירים משתלם לצמצם את אי השיוויון, ( לא לחסלו) יעזרו?
האם ההוכחות לערך הכלכלי האדיר הגלום בערבות ההדדית בינינו, יגרמו לשינוי השיטה?

האם חוסר היכולת של מנהיגים וכלכלנים לפתור את המשבר העולמי בכלים הנוכחיים, ישמש קטליזטור להבין שהמשבר הזה הוא הזדמנות לשנות פרדיגמה ולהתחיל לטפל בשורשי המשבר, במקום בסימפטומים שלו?

האם ההפנמה כי כולנו תלויים זה בזה בעולם הגלובלי-אינטגרלי, תגרום לשינוי היחסים בינינו, ליחסים המתבקשים מאותה שותפות גורל בינינו, ממש כמו במשפחה אחת, או כמי שמצויים באותה סירה, לטוב ולרע?

האם נפנים את הקשר ההדוק בין חוסן כלכלי, לחוסן חברתי ולחוסן לאומי?

להנייה, נסר'אללה ואחמדיניג'אד זה ברור לגמרי.
משום מה - מהעיניים שלנו זה נעלם.

החשש שלי הוא שהסולידריות הרגעית, שגם היא מרביתה מזויפת ומן השפה אל החוץ, תעלם רגע אחרי שהעימות הנוכחי יסתיים.
כך קרה גם בארה"ב עם הסופה סנדי.

מה עוד צריך לקרות כאן, כדי שנבין, שכיפת הברזל האמיתית שלנו, היא הערבות ההדדית בינינו ושיש בה כדי להשלים בעד כל החסרונות?

את זה אני מאחל לתושבי הדרום ולכל ישראל.
לדעתי , זה שווה תפילה.
כי נראה כאילו שום דבר אחר לא עוזר ולא יזיז את לב האבן שלנו.

הנה משהו יפה מן המקורות:

מִסְתַּכֵּל אֲנִי
עַל נְקוּדָה קְטַנָּה
הַנִּקְרֵאת
"אַהֲבַת הַזּוּלַת".

וַאֲנִי חוֹשֵב עָלֶיהָ:
מַה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת
בִּכְדֵי לְהָנוֹת אֶת הַכְּלָל.

הֱיוֹת שֶאֲנִי מִסְתַּכֵּל
עַל הַכְּלָל כּוּלוֹ,
אֲנִי רוֹאֶה יִסּוּרֵי הַפְּרָט,

מַחֲלוֹת וּמַכְאוֹבִים,
וְיִסּוּרֵי הַפְּרָט מֵהַכְּלָל כּוּלוֹ,
הַיְינוּ, מִלְחָמוֹת בֵּין הֶעָמִים.

וּמִלְבָד תְּפִילָה
אֵין מַה לָתֵת,
וְזֶה נִקְרָא:
"מִצְטָעֵר בְּצָרַת הַכְּלָל".

• מאת: גיא יצחקוב דוקטוראנט למינהל עסקים באונ' העברית, חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות.