ראשי

את האסון האמיתי אמריקה ממיטה על עצמה

מן העיתונות - ניו יורק: "אנשים נהיו ידידותיים יותר, כמו אחרי אסון התאומים" העיר ניו יורק של אחרי הסופה הגדולה מנסה לחזור לעצמה. 

לכמה שעות, ניו יורק וכל ארה"ב התמלאה בחמלה, חום אנושי ודאגה לגורל אלה המתגוררים באזורים בהם היכתה סנדי.

אנחנו לא קונים את הצד היפה של כל הסיפור הזה.

הצד האנושי הזה של אמריקה הוא מלאכותי, נגוע באינטרסים ושיקולי בחירות והכי גרוע - הוא זמני.

מהר מאוד הניצולים והמצילים, יחזרו לשיגרה האנושית הקרה והאכזרית, במדינה שאפילו לא מתיימרת לעזור לאזרחיה להגיע אפילו לצרכי הקיום הבסיסיים ביותר.

להציל אותך מהוריקן - נציל.

אבל....מדובר בתגובה כמעט אינסטינקטיבית לאסון. סוג של רפלקס מותנה.
אמריקה הפכה למקצוענית של ממש בטיפול חירום באירועים שכאלה.

לקירבה לבחירות והרצון של ראשי הערים, המושלים והנשיא להיראות כמי שמוכשרים לנהל את כל הפרוייקט האדיר הזה במקצועיות וברגישות, הצטרפו גם הניסיון המצטבר מאז 9/11 בטיפול באוכלוסייה באזור מוכה אסון, ולקחים שהופקו מטראומת הטיפול הכושל בנזקי הסופה קתרינה ב-2005 .

אבל אם נשאל את עצמנו, מה יקרה לכל אותם האמריקאים קשי היום, שאיבדו את ביתם, שכרגע זוכים לחיבוק חם, לשירותי חירום וסימפטיה מקיר לקיר ?

נכון, סביר שארה"ב תבנה להם מחדש את ביתם ותשקם את שכונתם.  אין לזלזל בכך, אבל השאלה הגדולה היא- מה יקרה רגע אחרי שייכבו הזרקורים?
 
רגע אחרי, אמריקה חוזרת להיות אמריקה, מדינה שבה כל אזרח 7 מקבל תלושי מזון, שיאנית העולם המערבי בפערים כלכליים וחברתיים, חברה שבה אתה מוערך אך ורק לפי חשבון הבנק שלך, מדינה שהחוב של אזרחיה קרוב להכריע אותם ואת הכלכלה כולה ובלי סנטימנטים – אין לך כסף לשרת את החוב שלך, אופס אתה עובר לגור ברחוב או באוטו.

מיליונים של אזרחים המוותרים על שירותי בריאות הכרחיים ותרופות מחוסר יכולת כלכלית לממן אותם והמוביליות החברתית בדעיכה.

החלום האמריקאי גווע מזמן ובמקומו מסתתר ואקום מסוכן מאוד.
התקווה כבר לא גרה שם יותר.
אנחנו יכולים להמשיך כך עד שתעצרו אותנו, אבל נראה לנו שהעיקרון הובן.
ארה"ב מסוגלת לגלות חמלה ולהשתקם מאסונות אדירים וזה בהחלט ראוי להערכה.
אבל את האסון האמיתי היא ממיטה על עצמה.

אם המודל הכלכלי-חברתי האמריקאי, המבוסס על אינדיבידואליזם ומשחק סכום אפס, ממש דרוויניזם חברתי, בו רק החזק שורד ומנצח,  לא יעבור שינוי משמעותי, אמריקה ויחד איתה כל העולם, בצרות.

אם ארה"ב לא תשכיל למתן את המודל הזה, לאזן אותו ולשוות לו מאפיינים של ערבות הדדית בין אזרחיה ובינם לבין המדינה, אז מה הטעם להבריא את החולה, רק כדי לשלוח אותו חזרה לאזור מוכה מחלות קטלניות?
 
את חשבון הנפש הזה, אנחנו לא חושבים שאמריקה מוכנה בינתיים לעשות וחבל.
אסון טבע בסדר גודל כזה, בהחלט יכול להוות הזדמנות טובה לחשבון נפש לאומי ואישי.
הזדמנות להעלות את קרנה של הערבות ההדדית בינינו ואת חשיבותה בבניית חברה מלוכדת, בריאה ומאוזנת.