?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

תוכנית להעצמת העולה החדש בדרכו לקליטה נכונה בחברה הישראלית

תוכנית להעצמת העולה החדש בדרכו לקליטה נכונה בחברה הישראלית

התוכנית מספקת עולם עשיר של תוכן ישראלי מרתק בתחומי התרבות והחברה. לצד הקניית הידע החיוני הנותן לעולים מענה לשאלות המטרידות אותם ומלווה אותם בתקופת ההסתגלות.  

לפרטים
תנועת הערבות לאיחוד העם

תנועת הערבות לאיחוד העם

"תנועת הערבות לאיחוד העם" היא תנועה חינוכית-חברתית, א-פוליטית, שהציבה לה למטרה להעלות את ערך הערבות ההדדית למרכז השיח הציבורי בחברה הישראלית. אנו סוברים כי רק בדרך זו נצליח להתמודד עם האתגרים המורכבים בפניהם אנו ניצבים כחברה

אודות התנועה
תוכנית העשרה לשיפור מיומנויות חברתיות ותקשורת בין-אישית בקרב אסירים

תוכנית העשרה לשיפור מיומנויות חברתיות ותקשורת בין-אישית בקרב אסירים

עולמות התוכן והכלים הנרכשים בתוכנית ממשיכים ללוות את האסירים מעבר לתקופת שהותם בכלא, ומשפיעים לטובה על סיכויי השתלבותם בחברה הישראלית.

לפרטים
התמודדות עם בעיית הבדידות בגיל השלישי

התמודדות עם בעיית הבדידות בגיל השלישי

תקופת הקורונה הציפה אל מול עינינו עד כמה בעיית הקשישים הגלמודים חריפה, מהווה הפסד חברתי קשה ומצריכה פתרון חברתי עמוק ומיידי.

לפרטים
Frontpage Slideshow | Copyright © 2006-2011 JoomlaWorks Ltd.

ראשי

כלכלה וחברה - על מה מתווכחים נתניהו ויחימוביץ'?

shutterstock 58166134 new

רק הערך הכלכלי האדיר הגלום בערבות הדדית יגשר על הפער בין המצוי לרצוי

  • מאת: אופיר לוי | רואה-חשבון ומנהל כספים,חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות

על פי המדיניות הכלכלית הנוכחית, המדינה מעדיפה להפנות תמריצים, הקלות מס ותקציבי סיוע לסקטורים מסויימים מאוד, בעיקר לעסקים הגדולים ולמאיון עליון.


ההיגיון ברור: כדי לעודד צמיחה כלכלית, יצירת מקומות עבודה ועלייה ברמת החיים, בצריכה הפרטית ובהתאם גם בהכנסות המדינה ממסים, יש להתרכז בתמריצים וביצירת תנאים אופטימליים לעסקים בקצה העליון של הפירמידה הכלכלית.
ההנחה היא שהשגשוג יחלחל מקצה הפירמידה מטה, עד אחרון המלצרים, העובדים ונותני השירותים.

למודל הזה, הישגים רבים, בעיקר ברמת המאקרו.
הוא שמר על ישראל מוגנת יחסית לכל אורך המשבר העולמי מאז 2008 ותרם לשיפור בנתוני החשבונאות הלאומית, לרבות שיעורי צמיחה מרשימה, ירידה ביחס חוב תוצר, תרומה חיובית למאזן הגירעון הממשלתי, שמירה על רמת אבטלה נמוכה יחסית, בטח ובטח בהשוואה לאירופה וארה"ב ושיפור בדירוג האשראי הבינלאומי של ישראל.

אבל למודל הניאו-ליברלי גם חסרונות רבים.

הוא ניוון את תפקידה של ישראל כמדינת רווחה, פגע קשות בתקציבים החברתיים ובקיצבאות הביטוח הלאומי וגרם לעלייה משמעותית במצוקה הכלכלית של מרבית האוכלוסייה.

 הפערים החברתיים ואי השיוויון גדלו, כרבע מאזרחי ישראל מסווגים על ידי הביטוח הלאומי כחסרי ביטחון תזונתי, שיעורי העוני עלו, 1/3 מהאזרחים מדווחים על עצמם כמי שנתונים בסיכון לעוני וגם מעמד הביניים נשחק בצורה משמעותית.
אפילו הפערים בתוך העשירון העליון הלכו וגדלו, כשהמאיון העליון התנתק מכל השאר ושעט קדימה.

כישלון המודל הניאו-ליברלי טמון בטבע האנושי, בתאוות בצע ובחוסר רגישות חברתית קיצונית.

המודל לא חזה שצמרת הפירמידה, במגזר העסקי והפרטי, תרצה עוד ועוד לעצמה ותהפוך את מה שאמור היה להיות חלחול של עושר וכסף למטה, לזיפזוף לא משמעותי, עד כדי זניח.

לא מספיק שהוכתר מנצח ברור במירוץ לעושר וסטטוס, הזוכה, היינו ה-1%,מעוניינים שזה יהיה בנוק-אאוט ואם אפשר – בסיבוב הראשון.

התיאבון לכוח, לכסף ועוצמה הפך לבלתי מרוסן.

אין מה להאשים אותם. לו אנחנו היינו במקומם, היינו נוהגים בדיוק באותה הצורה. האופי האנושי, הוא אוניברסלי.

דווקא בכך, בהקצנה הזו, בזילזול, חוסר האכפתיות וחוסר ההבנה אודות התלות ההדדית בין כל מרכיבי המערכת הכלכלית, נעוצים זרעי הפורענות שיגרמו להרס המודל הניאו-ליברלי, ששירת את המאיון העליון בהצלחה כה רבה במהלך העשור האחרון.
בגלל הטבע האנושי האגואיסטי ותאוות הבצע, מאופיין המודל הניאו-ליברלי ביצר הרס עצמי,כלומר – הוא יביא על עצמו את כיליונו שלו.

המחקרים והתיאוריות הכלכליות מסבירים כי לעשירים יש אינטרס מובהק לצמצם את הפערים הכלכליים ואת אי השיוויון.

לצמצם אמרנו, לא לחסל.

מדוע? כי אם השיטה הנוכחית יצרה עבור המאיון העליון וצמרת המגזר העסקי עושר ושגשוג, יש להם אינטרס לשמר אותה.
היא משולה לתרנגולת שהטילה עבורם ביצי זהב.

לכן יש לנמצאים בקצה העליון של הפירמידה הכלכלית אינטרס שאנחנו, ה-99%, נמשיך להשתתף בה ו"לשחק את המשחק".

אם נמשיך לצרוך, נמשיך לחסוך אצל הגופים המוסדיים, נמשיך להשתתף בשוק ההון כשחקנים לא מתוחכמים, אנחנו ממשיכים להזרים בכך כסף רב לכיסו של המאיון העליון.

גם קרן המטבע הבינלאומית קבעה בדו"ח שלה לשנת 2011, שגידול באי השיויון פוגע בצמיחה הכלכלית ופוגעת בכל שכבות העם, ה-1% וה-99% כאחד.

מה הפיתרון לגידול באי השיוויון ובפערים החברתיים?
האם עלינו לנטוש את השיטה הקפיטליסטית ולאמץ מאפיינים סוציאל-דמוקרטיים, להפנות תקציבים להחייאה מחדש של מערך הרווחה והקצבאות, להעלות את המיסוי על העשירים ובעצם לעשות סיבוב פרסה מהמודל הכלכלי, שלמרות חסרונותיו, תרם רבות לכלכלת ישראל בעשור האחרון?

התשובה שלילית. גם זה לא יעזור.

אובאמה ניסה לעשות את זה בארה"ב. אומנם כלכלת ארה"ב רושמת סימני התאוששות, אך היא איטית וחלשה יותר משניתן היה לצפות, אחרי הטיפול הנמרץ לה היא זוכה כבר 5 שנים.
היקף התמריצים והקלות המס בארה"ב שקול לכ-5% תוצר. גם אם יוארך תוקפם אחרי ינואר 2013 בעוד מספר חודשים, המצוק הפיסקלי נראה מאיים מתמיד.

הטיפול בסימפטומים של המשבר עוד איכשהו הצליח, אבל טיפול שורש – לא בוצע. השורש הוא ביחסים שבורים בינינו, בני האדם.

גם באירופה, עד 2011 ניסו תמריצים ולא הצליחו. עכשיו מנסים צנע, אבל האזרחים יוצאים לרחובות והמאבק טרם הוכרע. בריטניה, אחרי שנתיים של צנע, עדיין במשבר חמור.

אז תמריצים לא עוזרים, צנע לא עוזר, מה כן?

רק שינוי מהותי בהתנהגות המרכיב האנושי, הרכיב היחידי בכל המשוואה המורכבת הזו שטרם טופל. לערבות הדדית בינינו ערך כלכלי אדיר, כפי שכתבנו במאמרים קודמים רבים.
רק היא תאפשר את הקטנת הפערים הכלכליים ואת ייסודה מחדש של מדינת רווחה אמיתית, בה כל אחד זוכה לשקט נפשי, לא בגלל שהוא פרזיט ומתפרנס מקצבאות.

להיפך, כל אחד יעבוד ויתרום כפי יכולתו ויקבל לפי צרכיו.

בלי ערבות הדדית בינינו, כל ניסיון לעשות סיבוב פרסה מהמודל הניאו-ליברלי למודל סוציאל דמוקרטי, יסתיים באסון כלכלי.

מהיכן יבוא הכסף להגדלת תקציבי הרווחה, החינוך וקיצבאות הביטוח הלאומי? הסקטור העסקי עלול להיפגע וכלכלת ישראל תיכנס להאטה, או לגירעון גדול שיחייב אחר כך גזירות קשות וכואבות. הנעלם שיאזן את המשוואה, הוא הערך הכלכלי האדיר של ערבות הדדית בינינו.

אחרת - נישאר קרחים מכאן ומכאן.

נתחבר – נרוויח.