ראשי

טייקון ביום ופילנתרופ בלילה - חלק ב'

מאמר א' | מאמר ב'

במקום לנהל עסקים שמטרתם היחידה היא מקסימום רווח ושכמעט הכול לגיטימי, אולי יוכלו העשירים להכניס קצת מרוח הפילנתרופיה להתנהלות העסקית שלהם.

עסקים חברתיים כאלה הולכים ומתרבים ברחבי העולם ואין ספק שעסק שייקח בחשבון גם את רווחת הכלל כמטרת העל שלו, יקדם בצורה משמעותית את תיקון הפגמים בשיטה הקרה והמנוכרת הנוכחית. גם כאן, נציין כי בטווח הארוך, להיות עסק חברתי זה גם משתלם מהבחינה הכלכלית.

כשנתקשר כולנו בערבות הדדית בינינו, נדאג אחד לשני ממש כמו לבן משפחה קרוב.

ערבות הדדית היא לא רק בינינו האזרחים, אלא גם בין המדינה לאזרחיה.

אנו זקוקים לביטחון מוחלט שמנגנון הערבות יכלול גם אותנו, כדי שנתמסר לו בלב ובכיס ונהיה מוכנים לעשות את הוויתורים ההכרחיים לטובת אלה שידם איננה משגת.

אין מדובר על שוויון מוחלט בהכנסות, ברכוש או ברמת החיים וגם לא על כפייה, אלא על שוויון יחסי-סגולי, מתוך הסכמה רחבה והבנה כי התלות ההדדית בינינו, מחייבת אותנו להתחיל לשתף פעולה, להתחבר ולאחד כוחות. כל אחד יתרום כפי יכולתו ויקבל לפי צרכיו.

לערבות הדדית כזו, יש גם שווי כלכלי אדיר. היא תפחית את יוקר המחייה, תצמצם את הפערים הכלכליים, תחסל את הכלכלה השחורה שהפכה למכת מדינה, תשחרר אותנו מהעבדות המודרנית שתרבות הצריכה המוגזמת ותעשיית הפרסום כפו עלינו ותרתום את קשרי הון-שלטון לטובת רווחת כלל האוכלוסייה במקום אינטרסים צרים כיום.

ומה יהיה על אותם הטייקונים וה-1%?

השינוי מטייקון אכזרי לטייקון חברתי, התורם לרווחת הכלל וניזון מהערכת הסביבה על פועלו, אינו יכול להתנהל בכפייה.

הוא חייב להיות תוצאה של ערבות הדדית, שאיננה ברית בין מסכנים, אלא כוללת את כולנו, כולל את הטייקונים.

הם הרי תלויים בנו, לא פחות מאשר אנו תלויים בהם.

אף אחד לא יכפה עליהם כלום. לא יהיה בכך צורך.

אם תשובה, מימן, לבייב, דנקנר, פישמן, משפחת עופר, קרסו, אריסון וכל החברים הנוספים במועדון ב-1% מעוניינים לישון בשקט ולזכות בהערכה של כולנו, אין שום הון שבעולם שיכול לקנות את התחושה זו.

את זה, רק ערבות הדדית בינינו יכולה לעשות.

• מאת: אופיר לוי, רואה-חשבון ומנהל כספים, חבר הצוות הכלכלי ב"תנועת הערבות"