ראשי

שאני אשתנה?

בטבע האנושי נעוצים שורשי המשבר הנוכחי, ובשינויו טמון גם המפתח להצלחה

הכלכלה העולמית מצויה בטיפול נמרץ, חסר תקדים בהיקפו ובאיכותו, למעלה מ-5 שנים, ללא הואיל.

העתיד הקרוב נותר מאיים מתמיד.

ככה זה באירופה, בארה"ב וכמובן שזה יגיע גם אלינו.

כל מערכות החיים, גם הכלכלה והפיננסים, מושתתות על היחסים בינינו.

רבים אומנם מבינים ומסכימים שייצר ההרס העצמי של השיטה הכלכלית הנוכחית שקרסה, וחוסר היכולת שלנו, לשתף פעולה ולהתחבר אל מול המשבר קשור לנטייה הטבעית שלנו להסתדר לבד, להתמודד לבד, אפילו להצליח לבד.

"אם אין אני לי, מי לי" – הפכה לאסטרטגיית ההישרדות והחיים שלנו.

אף אחד לא חושב שכלכלה המתנהלת על בסיס הנחה שהחיים הם משחק סכום אפס, הוא המצב האידיאלי.

אבל אנחנו משלימים עם זה, אין ברירה, נכון?

אלה שמאמינים בערבות ההדדית, מציגים אותה כפיתרון פלא לכל הבעיות:

אם נחליף את האטימות באיכפתיות, את האדישות בדאגה, את האינדיוידואליזם בהתחשבות,

את הפיצול והפירוד בחיבור ואיחוד,ישתנו ללא היכר גם החיים שלנו כאן, יחד.

אבל עדיין, ערבות הדדית בינינו, כבסיס לשיטה כלכלית, חברתית ומדינתית, נשמעת כמו פיתרון יפה, ובו בעת גם נאיבי, אוטופי ולא ריאלי.
לא עוזרים ההסברים על השווי הכלכלי האדיר של שיטה כלכלית המבוססת על ערבות הדדית בינינו, במקום השיטה הנוכחית בה אנו מנקרים זה לזה את העיניים ועוטים על עצמנו שיריון עבה של אדישות, וחלקנו – אפילו זדון.

בעולם הגלובלי כולנו בסירה אחת, קשורים ותלויים זה בזה – אי אפשר להתווכח עם חוקי טבע.

אבל את המסקנה המתבקשת מכך שטבע האדם אחראי למשבר הכלכלי והחברתי העולמי החמור ביותר אי פעם, זה לא דבר שקל לאף אחד לבלוע.

נתקלתי בציטוט יפה מן המקורות, בדיוק בנושא הזה:

"בדמיון לשנים שהיו באים בספינה,והתחיל אחד קודר תחתיו ולעשות נקב בספינה, אמר לו חבירו למה אתה קודר? אמר לו מאי איכפת לך, הלא תחתי אני קודר ולא תחתיך, אמר לו, שוטה!

הרי שנינו נאבדים יחד בספינה"

האדם צריך להכיר בכך, שבסופו של דבר, עליו להשתנות, כל מה שבנינו פועל נגדנו.

לכן אנחנו מגיעים לסיכום, שאין כאן מה לעשות, רק לתקן את הטבע של האדם עצמו ולא את המערכות החיצוניות.

לתקן את האדם, להביא אותו לטבע הנכון, המאוזן,. ישנה לכך שיטה, הערבות ההדדית. אחרת, העולם ידרדר למצבים גרועים יותר.

איך אומרים? אחרי המעשים נמשכים הלבבות.

צריך להתארגן יחד ולדאוג לצרכים ההכרחיים של כל אחד מאיתנו: מזון, ביגוד, קורת גג,שירותי בריאות וחינוך לילדים בליווי שינוי בשיח הציבורי הישראלי, סביב שולחנות עגולים, סדנאות, הפעלות חברתיות משותפות פיזיות ווירטואליות.

כי בסיטואציות כאלה, בכל זאת נוצר בינינו איזה שיתוף,ומתוך השיתוף אנחנו מתחילים להרגיש שאני לא עד כדי כך נקי, אני לא כולי צחור.

וכיון שכולנו תוצר של הסביבה בה אנו חיים, אם נבחר להשתייך לסביבה שבה הערבות ההדדית היא ערך עליון, נגלה שאנו משתנים בהתאם.

• מאת: גיא יצחקוב, דוקטוראנט למנהל עסקים האוניברסיטה העברית, חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות