ראשי

אינפלצייה בירידה אבל איך זה שאף אחד לא מרוויח מכך?

האוצר ובנק ישראל יצטרכו לעשות הערכה מחדש של המדיניות שלהם

בהתאם לתחזית של תנועת הערבות הכלכלה הישראלית נמצאת במשבר בגלל תלותה בעולם. אנחנו מייצאים כ-45% מהתוצר הלאומי שלנו לחו"ל, בעיקר לארה"ב ולאירופה, אז על מה יש להתפלא?

העובדה שהאינפלציה שלילית ותסתכם בשנת 2012 מתחת לגבול התחתון של יעד האינפלציה הרשמי (1%-3%) מעידה כי אנו גולשים להאטה כלכלית שתורגש בכיסו של כל אחד מאיתנו.
בכלכלה, הכל מסובך. מצד אחד אינפלציה נחשבת רעה חולה ופוגעת בפעילות העסקית ובאמון הציבור בשיטה ובמוסדות המדינה ומצד שני מדינות הנמצאות במיתון רוצות לייצר קצת אינפלציה, מדוע? כי אם אני צרכן, או בעל עסק העומד לקראת השקעה ואני יודע שבעתיד המחירים יעלו (= אינפלציה), אני מעדיף להקדים את ההוצאה ולבצע אותה בהווה, , לפני ההתייקרות.

הפעם, ברצוננו להתייחס לפן אחר של הירידה בקצב האינפלציה.

איך זה שאנחנו לא מרגישים בכיס שלנו את המדדים השליליים האלה?

הפיתרון נעוץ בהגדרה של מה זה אינפלציה ובהבדל בינה לבין יוקר המחייה. האינפלצייה מודדת את השינויים ביוקר המחייה, מחודש לחודש. היא מתעלמת מרמת המחירים האבסולוטית של המוצרים והשירותים הנכללים בסל אותו מודדים.

לדוגמה:

נניח שהמחיר האבסולוטי של מזון, ביגוד, תקשורת, דיור, פרות וירקות והחזקת דירה, היה בתחילת שנת 2012 כ- 100 ₪, אם בסוף 2012 מחירם יעלה ל- 102 ש"ח, הסטטיסטיקה תראה כי האינפלציה במהלך 2012 הסתכמה ב-2% .

אם להבדיל, המחירים של אותם מוצרים ושירותים בתחילת שנת 2012 היו 1,000 ש"ח ובסוף השנה יעלו ל- 1,020 ש"ח, החישוב יהיה זהה ויצביע על אינפלציה של 2% במהלך 2012.

אבל וזה אבל גדול מאוד, במקרה הראשון התווסף להוצאה השנתית שלנו סכום של 2 ש"ח ואילו במקרה השני, סל התצרוכת שלנו התייקר פי 10. מדובר כמובן בהסבר פשטני ולא ממצה, אבל העיקרון הבסיסי נשאר.

המשבר בישראל, מורגש בעיקר ביוקר המחייה. ישראל הייתה ונותרה אחת המדינות היקרות ביותר בעולם ותל אביב ממוקמת בין 20 הערים היקרות ביותר בעולם. מחירי הדירות, המזון, הרכב, התקשורת, העמלות הבנקאיות ודמי הניהול בפנסיה ובקופות הגמל, כולם יקרים כאן להחריד.

לכן, הממשלה יכולה להתהדר בהישג משמעותי, הורדת קצב האינפלציה השנתי, אלא שיוקר המחייה בישראל היה ונותר מטורף.

לפני שנאשים את מדיניות המס, או העדר תחרות, או את קשרי הון שלטון ושאר מרעין ובישין, נציין כי הגורם העיקרי האשם ביוקר המחייה הוא הגורם האנושי. הרצון של כל אחד מאיתנו להרוויח כמה שיותר מכל הזדמנות וסיטואציה.

אנו מתקשים להבין שכולנו קורבנות של השיטה הזו ומצד שני חלקים חיוניים בה המאפשרים את המשך קיומה.

לכן, הפתח לשינוי אמיתי מתחיל בשינוי בכל אחד מאיתנו ובצורה בה אנו מתייחסים זה לזה ולא בקריאות לממשלה או בהפגנות סוערות נגד השיטה, המערכת ובעצם - נגד כולם.

• מאת: אופיר לוי, רואה-חשבון ומנהל כספים,חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות