?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

תנועת הערבות לאיחוד העם

תנועת הערבות לאיחוד העם

"תנועת הערבות לאיחוד העם" היא תנועה חינוכית-חברתית, א-פוליטית, שהציבה לה למטרה להעלות את ערך הערבות ההדדית למרכז השיח הציבורי בחברה הישראלית. אנו סוברים כי רק בדרך זו נצליח להתמודד עם האתגרים המורכבים בפניהם אנו ניצבים כחברה

אודות התנועה
סדרת הרצאות WE - הכל יחסים

סדרת הרצאות WE - הכל יחסים

לאור המצב הנוכחי, הרגשנו כי חובה לקחת חלק פעיל בשינוי החברתי המתרחש במדינה, לצאת לשטח ולחזק את חשיבות ערך הערבות ההדדית בקרב העם. אנו מרגישים, שדווקא בימים בהם מתקיים דיון חברתי מבורך על אופייה של החברה הישראלית, כולנו נדרשים לגשת אליו מתוך אחדות. אנו מזמינים אתכם, לקחת חלק פעיל בשינוי, כי העם צמא לשינוי שיבנה תחת סולידריות חברתית וערבות הדדית

לפרטים
Frontpage Slideshow | Copyright © 2006-2011 JoomlaWorks Ltd.

ראשי

הכול יקר וכולנו מפסידים. מה קורה כאן?

Nshutterstock 80700259

 

התאחדות האיכרים: כ-3,000 טון דובדבנים לא נקטפו בשל אי כדאיות, קילו דובדבנים נמכר בימים אלה ברשתות השיווק במחיר ממוצע של 12.5 שקלים לקילו, כך שפער השיווק והתיווך מגיע ל-315%.

קראתי את הידיעה המצערת הזו כמה פעמים והייתה לי תחושה של החמצה וצער. לא רק בגלל שאני אוהב דובדבנים ומבין שהפסקת הקטיף בגולן משמעותה ירידה בהיצע ולכן עליית מחירים נוספת במחיר הדובדבנים, שגם כך, כמעט רוששו אותי הקיץ, יחד עם מחירי הענבים, הנקטרינות, האפרסקים והשזיפים – כולם מעל 12 ₪ לקילו. כאב לי בכיס, כאב לי בבטן וכאב לי גם על החקלאים המגדלים, שעובדים קשה ואיכשהו לא מצליחים להתפרנס בכבוד, למרות המחיר הגבוה של הדובדבנים בשווקים.

כאב לי גם על הפועלים שלהם שפרנסתם תיפגע, על המובילים, המקררים, המאחסנים, הסיטונאים והמרכולים. מאחורי כל ה"פונקציות" האלה, עומדים בני אדם, עם משפחות, משכנתא וכבוד עצמי. שלחתי את הכתבה הזו לחבר. שנינו קונים באותו הסופר. הוא ענה לי תוך דקה. סימן שאכפת גם לו. יופי, כבר התחלה. גם הוא הבין שמשהו פה מעוות לחלוטין, אבל לא ידע לשים את האצבע מה בדיוק.


הוא חשב על האחראי על הפירות בסופר, שצועק על הלקוחות בימי שישי, לא לבחור אלא לקחת אריזות שלימות, לא למעוך אלא לקנות במה שנוגעים, לא לחתוך את העלים של הפרסה (כמו בצל ירוק ענק) אלא לשקול אותם עם העלים, כדי שנשלם על משקל מלא ורק אחר כך יתירו לנו לבקש שיחתכו את העלים, כדי שמ-2 ק"ג פרסה עליהם שילמנו, נישאר עם 1/2 קילו הראויים למאכל.

להלן המשך ההתכתבות בינינו:
אני: "גם הוא ( אחראי הפירות בסופר) עובד בשביל 30 ש"ח בשעה ולא גומר את החודש. לא פלא שהוא צועק עלינו. והוא עובד כך, ימים ארוכים ואפורים,עבור בעל בית שלוקח אשראי של מאות מיליוני שקלים, כדי להחזיק עסק אדיר, עם עובדים, ספקים ומס הכנסה על הראש, רק כדי להרוויח 3%-5% על המחזור ( במקרה הטוב) ולא לעצום עיין בלילה מרוב דאגה.
השיטה הזו חונקת את כולנו, הוספתי, הגיע הזמן להשתחרר."

החבר:"רגע רגע רגע
אז לפי זה- איפה הכסף?"

אני:"שאלה טובה. מכיר בפיזיקה את תופעת החיכוך, כמה אובדן אנרגיה היא גורמת? זה המצב כאן.
יש הרבה ידיים בדרך, מהשדה אלינו.
כל אחד רוצה את הרווח שלו, מוסיף למחיר ומוכר הלאה.
לכאורה, כולם עושים "סיבוב" על חשבוננו ".


לרגע, הרגשתי שזהו, יש כאן טובים ורעים, הכול ברור לי. אני והחבר שלי קורבנות ויש אחרים שמנצלים אותנו. יאללה למחאה, בוא לרוטשילד. הכול כל כך פשוט. שחור-לבן.
"אבל, הוספתי, כיון שכולנו מתנהגים לפי הציווי של מקסימום רווח אפשרי לעצמנו, כל אחד מהגורמים בשרשרת הייצור והשיווק, שלכאורה אני מאשים אותו בפער האדיר הזה של 315% בין מה שמקבל החקלאי לבין מה שאנחנו משלמים בסופר, הוא גם "קליינט" של אחרים, שעושים לו בדיוק את מה שהוא עושה לנו.


גם הוא קונה ביוקר, מהספקים שלו, מהחנויות את חומרי הגלם, האריזה וכל שאר מה שנדרש כדי להביא את המוצר אלינו.


הסופר - משלם ביוקר על הנדל"ן שבו הסניף ממוקם, ביוקר לבנק על האשראי שקיבל, ביוקר למשרדי הפירסום על הקמפיין שעשה. גם כך הוא מוכר חלק מהמוצרים בהפסד, רק כדי למשוך אותנו לסניף ( Loss leader ) ויצרני המזון הגדולים הרבה יותר קשוחים איתו ולא מעניקים לו את אותם הנחות, כי הם עצמם לחוצים מההשפעה הצרכנית של המחאה החברתית ושוברים את הראש איך להמשיך ולהרוויח.

לכן כתבתי לחבר שלי, ש"אנחנו לא צריכים לצאת נגד אף אחד ושכולנו קורבנות של השיטה ובן זמנית רכיבים חיוניים המקיימים אותה. היא לא יכולה להמשיך ולהתקיים בלי ההשתתפות שלנו.
זו הטרגדיה שלנו, של כולנו. בערבות הדדית זה לא יקרה."

החבר:"האם "דילוג" על כל המתווכים למיניהם ושיווק ישיר מהיצרן אל הצרכן היה פותר את הבעיה?"


אני: " בתיאוריה – אולי, במציאות ממש ממש לא. "


החבר: "למה? "


אני: " כי אז היצרן הופך לגרידי ומוכן למכור לנו לא ברוח של 315%, אלא "מסתפק" ב- 250%, כלומר, הוא רוצה מקסימום רווח לעצמו, על חשבוננו ולכן מוריד את המחיר המופקע למחיר שערורייתי בלבד, זול בקצת מהמחיר בסופר. מה ייצא לנו, הצרכנים מזה?
ו

שוב, אותו יצרן שעכשיו מרוויח עלינו, הוא גם צרכן, בדיוק כמונו, של מוצרים ושירותים אחרים. לכו ותדעו, אולי הוא בכלל לקוח שלי, או שלך ואנחנו עושים לו את אותו התרגיל.
בערבות הדדית בינינו זה לא יקרה.

לכן, התוכנה הפנימית לפיה אנו פועלים היא האשמה ולא גורמים חיצוניים כלשהם, למרות שגם להם יש תרומה כזו או אחרת. הרבה יותר קל לנו להאשים אחרים בפגמים של השיטה הכלכלית הנוכחית.
אבל כיון שכולנו חלקים ממנה, האחריות מוטלת על כל אחד מאיתנו. בלי שנכיר בכך, לא יהיה שינוי, אלא רק פלסטרים על פצע פתוח."


החבר: "אגב, המחיר של הדובדבנים בסופר שבו אתה ואני עושים את קניות סוף השבוע הוא 19 ₪ לקילו. פתאום, פער תיווך של 315% נשמע כמו מחיר מציאה.

בערבות הדדית בינינו, זה לא יקרה."
ו'ואללה צודק.

מאת: אופיר לוי | רואה-חשבון ומנהל כספים,חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות