?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

תוכנית להעצמת העולה החדש בדרכו לקליטה נכונה בחברה הישראלית

תוכנית להעצמת העולה החדש בדרכו לקליטה נכונה בחברה הישראלית

התוכנית מספקת עולם עשיר של תוכן ישראלי מרתק בתחומי התרבות והחברה. לצד הקניית הידע החיוני הנותן לעולים מענה לשאלות המטרידות אותם ומלווה אותם בתקופת ההסתגלות.  

לפרטים
תנועת הערבות לאיחוד העם

תנועת הערבות לאיחוד העם

"תנועת הערבות לאיחוד העם" היא תנועה חינוכית-חברתית, א-פוליטית, שהציבה לה למטרה להעלות את ערך הערבות ההדדית למרכז השיח הציבורי בחברה הישראלית. אנו סוברים כי רק בדרך זו נצליח להתמודד עם האתגרים המורכבים בפניהם אנו ניצבים כחברה

אודות התנועה
תוכנית העשרה לשיפור מיומנויות חברתיות ותקשורת בין-אישית בקרב אסירים

תוכנית העשרה לשיפור מיומנויות חברתיות ותקשורת בין-אישית בקרב אסירים

עולמות התוכן והכלים הנרכשים בתוכנית ממשיכים ללוות את האסירים מעבר לתקופת שהותם בכלא, ומשפיעים לטובה על סיכויי השתלבותם בחברה הישראלית.

לפרטים
התמודדות עם בעיית הבדידות בגיל השלישי

התמודדות עם בעיית הבדידות בגיל השלישי

תקופת הקורונה הציפה אל מול עינינו עד כמה בעיית הקשישים הגלמודים חריפה, מהווה הפסד חברתי קשה ומצריכה פתרון חברתי עמוק ומיידי.

לפרטים
Frontpage Slideshow | Copyright © 2006-2011 JoomlaWorks Ltd.

ראשי

משטר צנע לא יעזור, גם לא תמריצים ותקציבים. ערבות הדדית כן

shutterstock 70646713 new

 

בערבות הדדית בינינו גלום ערך כלכלי אדיר.

גזירות כלכליות קשות, קיצוצים כואבים ב"בשר החי" והידוק חגורה אגרסיבי, הם המאפיינים הבולטים של משטר צנע.

הגזירות הכלכליות בשווי 14 מיליארד ₪ המונהגות בישראל כיום, קיץ 2012 רחוקות מאוד ממשטר צנע, בעיקר בגלל שלעת עתה, ולמרות סימנים מובהקים של חריקת בלמים בצמיחת הכלכלה הישראלית, מצבנו טוב, בהשוואה למתרחש באירופה ובארה"ב, שהמשבר העולמי מכה בהן ללא רחם.

אבל כיון שלא מדובר ב"עוד משבר", ובשל התלות הגדולה של ישראל בכלכלת העולם, ברור כי באופק גזירות כלכליות נוספות, קשות יותר, עד כדי צנע של ממש.

אין מחלוקת על כך שחשוב לשמור על אחריות תקציבית וכי גזירות כלכליות הכרחיות כדי לצמצם את הגירעון, להחזיר חובות ולהחזיר את אמון השווקים הפיננסים בכלכלה ואת נכונותם להמשיך ולהלוות למדינות כסף הדרוש להן כמו חמצן לנשימה (זה מה שעושה מנגנון שוק האג"ח הממשלתי. המדינה מוכרת למשקיעים אג"ח והם בתמורה מלווים לה כסף).

בלי גזירות, המשק הישראלי משול לכדור שלג בפסגה של מדרון חלקלק ומסוכן מאוד.

מצד שני, גזירות כלכליות פוגעות בצמיחה ובמגזר העסקי, גורמות לעלייה באבטלה, מצמצמות את כוח הקנייה של האזרח ומחמירות את הפערים הכלכליים והחברתיים בכל מדינה.

אז אולי כדאי, במקום גזירות, לנקוט במדיניות הפוכה בדיוק, דווקא להזרים תמריצים וכספים לשווקים ולכלכלות, להגדיל תקציבים ותוכניות סיוע ממשלתיות? הרי ארה"ב עושה זאת כבר ובגדול, מאז 2008 באמצעים חסרי תקדים בגודלם ובאיכותם.

האם התמריצים שמטרתם עידוד הצמיחה, הצליחו להבריא את כלכלת ארה"ב, יותר משמשטרי הצנע בחלק ממדינות אירופה צלחו באותה משימה?

התשובה, כמובן, שלילית.

העניין הוא שאירופה לא יכולה להרשות את זה לעצמה. היא באוברדרפט ( גירעון תקציבי) אדיר וחלק מהמדינות על סף פשיטת רגל (יוון כבר פשטה רגל).

גם ארה"ב מיצתה את ההזרמה של כספים לשווקים הפיננסיים ולכלכלה. הגירעון שם עלה בצורה משמעותית והגיעה לתקרה שנקבעה בחוק.

הרחבה פיסקלית ומוניטרית (= תמריצים) לא ממש הצליחה להבריא את כלכלת ארה"ב, מדיניות מרחיבה באירופה (עד 2011) ומאז משטרי צנע (מ-2011) לא הצליחו להבריא את כלכלת אירופה והמבוי הסתום ניכר גם במדע הכלכלה ובתיאוריות עליהן גדלו והתחנכו כל המומחים הכלכליים ברחבי העולם. גדולי המומחים וזוכי פרסי נובל לכלכלה מודים כי הם חסרי אונים וכי המשבר הוא לא רק כלכלי, אלא גם במדע הכלכלי. ארגז הכלים שברשותם מיצה את עצמו, ללא הצלחה כלשהי.

המבוי הסתום הוא עובדה מוגמרת ואת המחיר שילמו 12 ראשי ממשלות ונשיאים באירופה והיד עוד נטויה.

מה עושים?

אין פיתרון כלכלי מסורתי שיצליח. לכן עדיף לעשות רק את המינימום ההכרחי מבחינה כלכלית טהורה. הכוונה לסיוע מיידי לנזקקים בצרכי הקיום הבסיסיים ביותר: מזון, ביגוד, תרופות, מסגרות חינוכיות לילדים וקורת גג.

וכאן נכנס המסר הייחודי של תנועת הערבות, לפיו התקשרות חדשה בינינו בערבות הדדית, היא בו בזמן צו השעה וגם משתלמת לכולנו.

שיטה כלכלית המבוססת על ערבות הדדית בינינו, תגדיל את "העוגה הכלכלית" ותאפשר גם גיבוש וישום של מדיניות תקציבית שתזכה לקונצנזוס רחב ולהשתתפות ברצון של כל המגזרים והשכבות בפיתרון כלכלי שיאפשר את קידום האג'נדה החברתית והלאומית, מתוך התחשבות, נכונות לוויתורים ודאגה אמיתית זה לזה.

עלינו להפנים כי לערבות הדדית בינינו יש ערך כלכלי אדיר, שיש בו כדי להבריא את הכלכלה והחברה הישראלית, גם את הביטוח הלאומי, בלי גזירות ומשטרי צנע.

את כל השאר כבר ניסינו.

רוצים דוגמאות לערך הכלכלי האדיר של כלכלת הערבות? בבקשה:

- אם נתייחס אחד לשני באהבה ומתוך דאגה, ממש כמו במשפחה, האם נמשיך לגבות אחד מהשני מחירים מופקעים על מוצרים ושירותים?

- האם נשמור כלכלה שחורה שהיקפה כ- 100 מיליארד ₪ בשנה, שמשמעותה שקופת המדינה מפסידה מעל 7 מיליארד ₪ בשנה אובדן הכנסות ממסים, ושיש בהן כדי לממן חלק גדול מהצרכים החברתיים והכלכליים הגדלים שלנו? ברור שבערבות הדדית בינינו, הכלכלה השחורה תיעלם מרצון ובהסכמה וכספים רבים יופנו לרווחת הכול ולקופת המדינה.

- האם גם המאיון העליון בישראל יילחם בחקיקת חוקים שמטרתם העלאה מסויימת בנטל המס על עשירים, כדי לממן צרכים חברתיים לאומיים?

- תחשבו איך תיראה הכלכלה והחברה הישראלית, אם קשרי הון שלטון יירתמו לרווחת הכלל, במקום לשמור על אינטרסים צרים בניגוד לאינטרס הציבורי?

יש עוד המון דוגמאות לערך הכלכלי האדיר, לעודפים שנגלה יחד, בחברה שתאמץ על דיגלה אמנה חברתית-כלכלית המבוססת על סולידריות חברתית וערבות הדדית בינינו.

זהו ה-אס האמיתי שלנו, שובר השיוויון הכלכלי והחברתי.

בלעדיו, נמשיך להתקיים בריטואל חסר תקווה, מעגל הקסמים המוכר של קיצוצים וגזירות חדשות, שיגדילו שוב את הפערים בחברה הישראלית, שרק בשנה האחרונה ניסינו כולנו להתחיל ולצמצם.

המבוי הסתום הזה יישאר כזה, עד שנבין יחד, שמאז ומעולם כוחו של עם ישראל היה באחדותו. במונחים כלכליים, אחדות כזו בינינו שווה הון עתק.

כרגע, הערכים האלה של ערבות הדדית בינינו והיתרונות הכלכליים הרבים שלה, "זרים" לתרבות הפוליטית בישראל. היא, מן הסתם, תחזור לברירת המחדל שלה, למגרש המוכר ותנסה לרבע את המעגל. ביבי, ראש הממשלה, מנוסה מאוד בסיטואציות כאלו. הוא יקצץ כאן, ישלם אתנן פוליטי שם ואיכשהו יהיה תקציב. אבל בכך יקיץ הקץ על התקווה הגדולה של יישום המלצות וועדת טרכטנברג וחקיקה חברתית נוספת שהתקבלה מאז.

הפיתרון האמיתי, היציב, שיניב מענה לאתגרים הכלכליים והחברתיים, ובמקביל יהיה טוב גם לשוק ההון וגם לגירעון ולמשמעת התקציבית הוא התקשרות חברתית חדשה בינינו, על בסיס התחשבות זה בזה, סולידריות וערבות הדדית בינינו. כלכלה חברתית כזו היא לא רק צו השעה, היא גם משתלמת מאוד מבחינה כלכלית ויש לה ערך כלכלי אדיר.

  • מאת: גיא יצחקוב, דוקטוראנט למנהל עסקים האוניברסיטה העברית, חבר הצוות הכלכלי בתנועת הערבות