ראשי

איפה הסולידריות החברתית? סיפורה של וילו בת 14 שרכשה בית מעוקל בפלורידה

הבית בן שלושת החדרים היה שווה בשיא בועת הנדל"ן 100 אלף דולר; וילוו טופנו רכשה אותו בעזרת הוריה ב-12 אלף דולר

"תנועת הערבות": הסיפור הזה, הוא סיפורה של אמריקה ובניגוד למשתמע מהכותרות מכלי התקשורת ברחבי העולם שדיווחו על כך כדוגמה לסיפור הצלחה פיננסי וחינוכי, זהו סיפור עצוב, על נורמות פסולות, ערכים מעוותים, היעדר סולידריות חברתית ושל מערכת חינוך ההופכת את כולנו לחיות טרף, עם מטרה אחת מול העיניים: לנצל הזדמנויות, להרוויח כמה שיותר, לא משנה באילו נסיבות ואם אפשר - לעשות את זה לא בעבודת כפיים אלא בתרגילים פיננסיים ובמינימום מאמץ.

ככלכלן מסורתי - המהלך שביצעה וילו טופנו בת ה-14 מפלורידה הוא מבריק ומסמל את המימוש של החלום האמריקאי ואת הצלחת מערכת החינוך שלה המחנכת אדם להיות בעל רכוש, עצמאי ולהרוויח כמה שיותר בכל אמצעי לגיטימי ותוך ניצול כל ההזדמנויות שיש.

מה עשתה וילו החמודה:

1. היא לקחה יוזמה ומכרה באינטרנט חפצים שנלקחו מבתים מעוקלים ובכך הרוויחה 6,000 דולר, ששימשו אותה כהון עצמי להשקעה בנדל"ן

2. היא איתרה באמצעות אמא, סוחרת ממולחת בנדל"ן של אלו שאיבדו את ביתם במשבר, בית שממנו נזרקה משפחה לרחוב לאחר שלא הצליחה לעמוד בהחזרי המשכנתא לבנק ושערכו ירד בכ- 90% מ-100 אלף דולר ל-12, אלף דולר בלבד.

3. על הריסות הטרגדיה האנושית הזו, השקיעה וילו את כספה, 6,000 דולר ולוותה מהוריה 6,000 דולר נוספים ורכשה את הבית בנזיד עדשים.

4. ההלוואה הזו, אפילו אם נלקחה מאמא, נקראת מינוף פיננסי, היינו שימוש בהון זר כדי להשקיע ברכוש. אם מחירי הבתים ימשיכו לצנוח, תמצא את עצמה וילו במצבם של הבעלים הקודמים של הבית שרכשה. יהיה לה בית ששווה פחות מהחוב שלה ואז מה יקרה? כנראה תצוץ סטפני בת ה-4 מויסקונסין ותקנה אותו מוילו ב-1,000 דולר, בליווי צמוד של הגננת הגאה שלה.

5. מה עשתה וילו עם ההשקעה המוצלחת שביצעה ושמשפחתה פירסמה בכלי תקשורת ברחבי העולם? היא השכירה את הבית. רעיון טוב. אולי בחרה לעשות מעשה אנושי ולהשכיר אותו במחיר בר השגה לאלו שמתגוררים היום במכוניתם בגלל המשבר? יש היום מליונים כאלה בארה"ב. אולי בחרה להשכיר אותו למשפחה נזקקת במחיר שווה לכל נפש?  לא ולא. וילו המוצלחת שלנו ממנפת עד תום את ההשקעה שלה ומשכירה את הבית ב- 700 דולר לחודש.

עכשיו פסק זמן קטן, לא כולנו כלכלנים:

שכר דירה של 700 דולר לחודש, מניב בשנה 8,400 דולר. יחסית להשקעה של 12,000 דולר, מדובר בתשואה שנתית של 70% . וילו היקרה, עשתה את ההשקעה של חייה ולכן היא כל כך גאה בעצמה, ויצרה לעצמה נכס מניב עם תשואה שנתית של 70% לשנה, זו אחת העסקאות הנדל"ניות המוצלחות ביותר ששמעתי עליהם.

לא סתם כולם גאים. וילו גאה, אבא ואמא גאים, המורים שלה בבית ספר גאים, אמריקה כולה גאה ולראייה - סוכנויות הידיעות בכל העולם מדווחים על סיפור ההצלחה הזה

הצלחה? איפה טעינו? כמה סבל אנושי מקפל בתוכו הסיפור הזה? כמה אדישות, אטימות, סטנדרטים כפולים ופשוט תאוות בצע חסרת מעצורים נחשפים כאן? אבל לא נהיה כמו צמד הקשישים מהחבובות, לא נטיף מוסר ולא נקלקל את החגיגה

וילו לא אשמה, אמא שלה לא אשמה, כיון שהן וכל אחד מאיתנו הוא תוצר של הסביבה, של הערכים המשותפים, של מערכת החינוך שהפכה אותנו למה שאנחנו והקנתה לנו כלים להצליח במציאות בה אנו חיים

מה יש לצפות? שוילו תהפך למתקנת עולם, תאתר את אלו שפונו מהבית ותעניק להם אותו במתנה, או בשכירות מוגנת בחצי חינם? הרי אם היא לא הייתה מנצלת את ההזדמנות הזו, מישהו אחר היה מנצל אותה, זה ברור.
לכן, ברור כי כדי שוילו לא תמצא את עצמה מהצד השני של המתרס, חייבים כולנו לתפוס את עצמנו ולשאול למה הפכנו את ילדנו ואיזו דוגמה אנחנו משמשים עבורם?
האם זו המציאות שאנו רוצים שהם יגדלו בה, מציאות של תחרות חסרת רחמים, של גריפת רווחים מטרגדיות אנושיות, של חומרנות ומודל מעוות לחיקוי? וילו בעצמה מצהירה כי החלום שלה זה להיהפך למשקיעה, זה החלום שלה. השיטה האמריקאית היא חסרת מעצורים, קרה וחדה. היום אתה על הסוס, מחר אתה גר באוטו. שוק חופשי.

כדי לשנות את זה, צריך להתחיל בחינוך, לא רק של הילדים, גם שלנו ההורים הגאים. שברו של החלום האמריקאי, המשתקף במיעוט קטן ההולך ומתעשר ( המכונה בשפת המחאה ה- 1% ) והופך את כל האחרים לבשר התותחים של השיטה ( המכונים ה- 99%)  , השבר הזה הוא פצצת זמן מתקתקת, פצצה חברתית ואנושית.
השיטה הכלכלית הזו משקפת את היחסים בינינו, זאת בעצם מהותה של הכלכלה, שאינה חוק טבע, אלא ביטוי כלכלי ליחס של האדם לזולתו. לכן, כדי לנטרל את פצצת הזמן הכלכלית והאנושית הזו, שהפתיל שלה הולך ומתקצר ברחבי העולם, עלינו להתקשר בינינו בצורת התקשרות אחרת, חדשה, המבוססת על ערבות הדדית בינינו. בצורה הכי נאיבית, אם נדאג אחד לשני, ממש כמו בין בני משפחה אחת, אם נחליף את האדישות והאטימות באיכפתיות, אמפטיה וסולידריות, נגלה כי לא צריך לחפש ולנצל כישלונות של אחרים כדי להתפרנס ושהחיים אינם משחק סכום אפס, בו הרווח של אחד הוא בהכרח ההפסד של השני.

וחשוב מזה, נגדל כאן דור של ילדים שלא עסוק בכסף, מותגים ובהשקעות פיננסיות, אלא גדל על ערכים הומניים , ומבטא את כישוריו ויכולותיו בסיטואציות התורמות לסביבתו הקרובה ולקהילה ,

סיפור ההצלחה הפיננסי של וילו בת ה-14 מפלורידה, הוא סיפורה של החברה המערבית כולה, לא רק באמריקה

בערבות הדדית בינינו, זה לא יקרה.

קישור למאמר המקורי