?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

יונה, איפה אתה?

"יונה, יונה איפה אתה, צריך אותך פה, יש לך תפקיד שכחת? דיברנו על זה אתמול!?"

  • מאת: שלומית רמז

 yona YomKipur Oniya 300 200

אבל יונה איננו, הוא פשוט נעלם. ברח, הסתלק, התנדף. הוא כבר כמה ימים על אנייה בדרך השד יודע לאן, העיקר לא להיות כאן, איפה שהוא צריך לעשות מה שממש לא בא לו.

ושם, סביב לאנייה, כמו עוקב אחר נתיב הבריחה, הים מתחיל לסעור, לגעוש, לפרוק זעם על הדפנות. הצוות מתגייס להתגבר על המשבר, בשיא המרץ דליים של מים נשפכים למקום שממנו באו. אבל לעומתם ניתזות בחזרה לסיפון כמויות שיכולות למלא חביות. "זה חסר סיכוי חבר'ה", מתיישב הקברניט ומוריד את הכובע.

מתיישבים לידו מותשים, מזיעים מפחד. רב החובל מסביר, "יש כאן כוח גדול מאתנו. זה אלוהים. שלי? שלך? שלו? נזרוק מטבע לוודא, אלוהים של מי גורם לכל הקצף הזה".

המטבע קובע שזה יונה. ברור, יונה הרי יודע את זה כבר. הוא יודע שאין בכלל אלוהים שלו או שלהם, שיש רק אלוהים אחד, כוח הטבע. אבל האחד הזה נתן לו תפקיד, והוא ברח.

בגלל זה כל הרעש המחריד הזה. הוא מתקפל לאיזו פינה מאחורי מפרש כבד מלוכלך רטוב שמושלך בירכתי האנייה, מורט בזקן, דופק אגרופים ברצפת העץ, שומע שוב את המשימה שהבעיתה אותו לפה: "יונה, אתה צריך ללכת ולעשות שלום בעם שלך המפולג, לייצר חיבה. תזהיר אותם - ישראל הוא כמו עקשן שכונתי שיושב על השיבר ולא פותח, בגללו כל העולם צמא, מתייבש מחוסר אהבה.

נו יונה, זוז כבר, לפני שיהיה הרבה יותר גרוע". ואז הוא זז, אבל לכיוון הנגדי. הוא ברח.

הוא ברח לאנייה, לשופינג, לסמים, לפאר. הוא ברח לתחרות. הוא ברח למחוזות של שנאה. כי קשה, באמת לא קל לעשות אהבה נגד הזרם.

אבל כשאין ברירה, החיים מכניעים אותו, הבריחה לא עובדת והוא כמעט בלי קול לוחש, "לא השארת לי הרבה ברירות, נכון אלוהים?" ואחר כך מתגבר על המולת הים, נעמד על קצה החרטום צועק בכל הכוח: "קדימה ישראל, מזרימים אהבה, תנו כבוד לאיחוד".

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך