?value=0&label=EDBeCP3rxAMQt5ey-gM&guid=ON&script=0

מאמרים וטורים

תתרגלו לעולם ללא צמיחה

shutterstock 11202580

"במאמר מיוחד ל"כלכליסט" מנסה סטייג'יט דס לקעקע את האקסיומה לפיה בסופו של דבר תשוב כלכלת העולם לצמוח. הפתרון: "לחזור מהנדסה פיננסית להנדסה אמיתית".

המערכת והציפיות הכלכליות אינן יכולות להתקיים ללא צמיחה. הסופר ג'ון סטיינבק זיהה את הנטייה הזאת בספרו על השפל הגדול "ענבי זעם": "כשהמפלצת מפסיקה לצמוח, היא מתה. היא לא יכולה להישאר כל הזמן באותו גודל" (תרגום: תמר עמית, הוצאה כנרת זמורה ביתן). אך מטבעה, צמיחה היא רק שלב זמני שמגיע לסיומו עם הבגרות. כפי שציין האקדמאי ג'יי פורסטור: "בעבר ציביליזציות צמחו עד לכדי הגזמה - ואז הידרדרו. בכל סיטואציה של צמיחה, הצמיחה ממצה את המסלול שלה, אם זה בשניות או אם לאורך מאות שנים".

מאז 2001, נטילת הלוואות כנגד העלייה בשווי הבתים תרמה כמחצית מהצמיחה הכלכלית המתועדת בארצות הברית. ב־2008 נדרשו כבר 4 עד 5 דולרים של חוב כדי לייצר דולר אחד של צמיחה. סין זקוקה כיום לאשראי של 6–8 דולרים כדי לייצר דולר אחד של צמיחה; זינוק מ־1–2 דולרים של אשראי שניתנים עבור כל דולר של צמיחה.

המשבר הפיננסי העולמי עשוי לסמן את קצה של תקופה חסרת תקדים של צמיחה והתרחבות. הבעיה היא המודל הכלכלי עצמו. כפי שציין יו"ר הבנק הפדרלי לשעבר פול וולקר ב־11 בדצמבר 2009: "יש לנו בעיה כלכלית נוספת, משולבת בזו הנוכחית, של צריכת יתר והוצאות גבוהות מדי ביחס ליכולת שלנו להשקיע ולייצא. הבעיה הזו מעורבת במשבר הפיננסי אך במובן מסוים מורכבת יותר ממנו, משום שהיא משקפת את המבנה הבסיסי של הכלכלה שלנו". זה עולם של "שגשוג פונזי", שבו העושר התבסס על לקיחת הלוואות מהעתיד או דחיית הבעיות לכיוונו".

קישור למאמר המקורי

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך